ע"פ 1863/06 אלעד קמביסיס נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 4.7.05, בשעה 22.00 לערך, חלפו עוברי אורח תמימים על-פניהם של המערערים, ומאחד מהם הם דרשו לרוקן את כיסיו. משסירב לעשות זאת, אחז מערער 1 (אלעד קמביסיס) בצווארו וניסה לחנוק אותו. בעקבות כך, החלו הקורבנות להימלט, אולם המערערים לא הרפו ודלקו אחריהם. הם הדביקו את אחד המתלוננים, ובאמצעות אלה שהחזיק מערער 1 בידיו, הוא הלם בראשו של קורבנו, בעוד שמערער 2 (פלוני) מכה אותו באגרופיו ובועט בו בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך התמוטט המתלונן, ובדיעבד התברר כי נגרם לו, בין היתר, חתך בראשו באורך של 5 ס"מ, והוא נזקק לטיפול רפואי.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, יוחסו למערער 1 שתי עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיף 379 בשילוב עם 392(א), וסעיף 333 בשילוב עם סעיף 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. למערער 2 יוחסה עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות בלבד. בתסקיר שהגיש שירות המבחן לבית המשפט, נכללה המלצה שלא להרשיע את מערער 1 ולהסתפק בהעמדתו במבחן ולחייבו לפצות את המתלוננים. ביחס למערער 2, ההמלצה היתה להרשיעו ולגזור לו מאסר על-תנאי, קנס, ולחייבו לשלם פיצוי למתלונן וכן לבצע שירות לתועלת הציבור.

את ההמלצות הללו דחה בית המשפט המחוזי, שהחליט לגזור למערער 1 עשרה חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2,000 ש"ח. על מערער 2 הושתו 7 חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 2,000 ש"ח.

בערעור שבפנינו, מלין מערער 1 כנגד ההחלטה להרשיעו, וכן הוא מלין על העונש שהושת עליו. ערעורו של מערער 2 מכוון כנגד העונש בלבד.

למערער 1 אין עבר פלילי, ונסיבות חייו לא היו פשוטות, אולם כל אלה בטלים בששים כנגד חומרת המעשה בו חטא. שירות המבחן ביסס את מסקנותיו, בין היתר, על טענת המערער לפיה המתלוננים גידפו אותו וקיללו אותו, ושזו היתה "סיטואציה מלחיצה ומשפילה" עבורו (בלשון התסקיר). דא עקא, נתון זה לא נכלל כלל בעובדותיו של כתב האישום בהן הודה המערער. נהפוך הוא, בטיעון לעונש נאמר שאת התקיפה ביצעו המערערים בלי קנטור של קורבנותיהם (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). כך או כך, מדובר במי שהפגין התנהגות אלימה ומרושעת, כאשר את אחד המתלוננים חנק תוך אחיזה בצווארו, ואת האחר תקף וחבל בראשו. התנהגות זו המאפיינת את האלימות הגואה ברחובותינו, חייבה את הרשעת המערער ואת השתתו של מאסר ממש. מדעתנו זו לא שינינו, גם לנוכח האמור בתסקירו האחרון של שירות המבחן, מחודש ניסן תשס"ו (אפריל 2006).

גם בעניינו של מערער 2 לא מצאנו עילה להתערבותנו. מערער זה חטא בעבר בעבירות אלימות כנגד קטינים, ונראה כי לא השכיל לשנן את הלקח הנדרש. לפיכך, נדרש בית המשפט להשית עליו מאסר ממש, ומשעשה זאת, איננו סבורים כי נתפס לתוצאה שגויה.

לנוכח כל האמור, אנו דוחים את שני הערעורים.

מערער 2 יתייצב לשאת בעונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום ח' בסיוון תשס"ו (4.6.06), עד לשעה 11.00.