ע"פ 1867/99 וורני מוהנד נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער, והוא אז כבן 17, ארב בשמונה הזדמנויות שונות לתיירים בירושלים, ושדד מהם באיומי סכין, מקלות, אבנים ואף תוך מאבק, את כספם ואת תכשיטיהם. בשני מקרים אף דקר המערער את הנשדדים ובמקרה אחד ביצע מעשה מגונה בגופה של נשדדת.

בשל מעשים אלו הורשע המערער על-פי הודאתו, בעבירות של שוד מזוין ושוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק); בעבירה של נסיון לשוד מזוין לפי סעיפים 402(ב) ו25- לחוק; בעבירה של תקיפה במטרה לגנוב בניגוד לסעיף 381(א)(2) לחוק; ובעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(א) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345(א) לחוק.

בית-המשפט המחוזי דן את המערער בגין עבירות אלו למאסר של שבע שנים, מתוכן חמש שנים לריצוי במאסר בפועל, והיתרה מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מופנה כלפי חומרת העונש. טענתו העיקרית של הסניגור בערעור הייתה, כי על איאד וורני, שותפו של המערער לעבירות, והמבוגר ממנו בשנה, שהורשע ב11- פרשיות, הוטל עונש של שש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים בלבד לריצוי במאסר בפועל. על-כן טען הסניגור, כי ראוי להשוות בין עונשי המאסר בפועל שנגזרו על השניים.

עיינו בגזר-דינו של השותף לעבירות שביצע המערער, ועולה מתוכו כי בשמונה מ11- האישומים שבהם הורשע, שימש השותף כתצפיתן בלבד, ואילו המערער, כאמור, היה השותף הפעיל בכל האישומים שבהם הורשע. יש לדחות איפוא את טענתו זו של המערער.

יש לציין, כי אף לגופו העונש אינו חמור מדיי, וזאת גם בהתחשב בגילו ובעברו הנקי של המערער.

אשר-על-כן אנו דוחים את הערעור.