ע"פ 1873/10 לירן פאלח נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, על פי הודאתו, במספר עבירות – סחיטה באיומים, נהיגה ללא רישיון, מעשה פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במישור העובדתי נטען, כי המתלונן בפרשה זו, גבריאל קאשי (להלן: המתלונן), עבד בשנת 2007 במוסך, ובשלב כלשהו רכש אופנוע שיועד לפירוק כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב (להלן: אופנוע א'). באותה עת החזיק המערער באופנוע דומה בו נהג על אף שהרישיון שהיה בידו התיר לו לנהוג באופנוע בעל נפח מנוע קטן יותר (להלן: אופנוע ב'). נטען, כי החל מחודש אפריל 2007 החל המערער ללחוץ על המתלונן למסור לידיו את הרישיון של אופנוע א', ולאחר מספר פעמים בהם נענה בשלילה, הוא הגיע למוסך בו עבד המתלונן ודרש ממנו לחתום על מסמך הנחזה כביכול לכך שהוא רכש ממנו את אופנוע א'. המתלונן, מחשש כי יבולע לו, חתם על אותו "הסכם", ובהמשך נראה המערער נוהג באופנוע ב' כשעליו מותקנות לוחות הזיהוי של אופנוע א'.

באישום נוסף נטען, כי בתאריך 3.7.10, בשעת צהריים, נראה המערער רוכב על אופנוע ב' עם אחר, ומשנדרש על ידי שוטרים לעצור החל בבריחה תוך שהוא מבצע עבירות תעבורה רבות, וביניהן חציית צמתים בהם דלק אור-אדום ברמזור.

בגין כל אלה נדון המערער ל-18 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא נפסל מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים.

בערעור שבפנינו עותר המבקש כי נקל בעונשו, ולכך אין בידינו להיעתר. חרף גילו הצעיר חטא המערער בעבירות שחומרתן גלויה על פניה. הוא ביצע מעשה סחיטה, נהג בלא רישיון, ולבסוף נמלט מאנשי החוק תוך שהוא יוצר בנהיגתו סכנה של ממש לכל מי שלרוע מזלו נקלע לדרכו. אף שהכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה בחודש אפריל 2009, לא מיהר בית המשפט המחוזי לגזור את העונש, מתוך כוונה לעקוב אחר התהליך הטיפולי בו שולב המערער. דא עקא, בחודש פברואר 2010 הודיע שרות המבחן כי לא נוצרו נסיבות להביא בפני בית המשפט המלצה טיפולית, ולפיכך, ונוכח עברו הפלילי של המערער, לא גילינו בעונש דבר המצדיק את התערבותנו.

אי לכך, הערעור נדחה.