ע"פ 188/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד שנת 1988, חבר לאחר – כ. א. (יליד שנת 1989), לביצוען של עבירות תוך שימוש באלימות. בתאריך 5.1.06, בשעת ערב, הם תקפו קשישה, ילידת שנת 1928, הפילו אותה למדרכה, וכ. משך ממנה תיק שנשאה עמה, ושהכיל כסף מזומן וכרטיס אשראי.

ביום המחרת, 6.1.06, נכנסו המערער ושותפו למקלט בתל-אביב בו שהו שלושה קטינים, איימו עליהם, תקפו אותם, ונטלו מהם כסף מזומן ופרטי רכוש שונים.

לאחר ששה ימים, בתאריך 12.1.06, תקפו המערער ושותפו שני קטינים נוספים, דרשו מהם להוציא את תכולת כיסיהם, וגנבו מהם כסף מזומן ומכשיר טלפון נייד. שלוש שעות לאחר מכן, תקפו המערער וחברו קטין אחר, וגם ממנו דרשו כי ימסור להם את רכושו. אותו קטין הצליח להימלט על נפשו, ובדרך זו סיכל את זממם של תוקפיו.

המערער הודה בעובדות האמורות, ונוכח היותו קטין הסתפק בית משפט קמא באותו שלב בקביעה כי הוא ביצע את העבירות שיוחסו לו. לאחר שהוגש תסקיר של שרות המבחן, הוחלט להרשיע את המערער והוא נדון ל-10 חודשי מאסר ושנה מאסר על-תנאי.

הערעור מופנה כנגד העונש. בנימוקי הערעור פורטו בהרחבה נסיבות חייו הקשות של המערער, ובעיקר מאסרו של אביו. בעקבות כך התדרדר המערער לחברה שולית, ומכאן ועד לביצוען של העבירות, היתה הדרך קצרה. ברם, כל אלה היו לנגד עיניו של השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, שמול תלאות המערער ומצוקתו הציב את הפן האחר - תקיפתם של אישה קשישה וקטינים באלימות רבה במטרה לשדוד את רכושם. עבירות אלה מעידות על הסכנה הנשקפת מן המערער, ולפיכך מאסרו התחייב הן כגמול על חטאיו והן כדי להרתיע את הרבים. נסיבותיו האישיות של המערער זכו להתחשבות רבה בקציבת אורכה של תקופת המאסר, ומעבר לה לא ראינו מקום להקלה נוספת. מדעתנו לא שינינו גם נוכח המלצתו של שרות המבחן בתסקירו מחודש מאי 2007.

הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום י' בסיון התשס"ז (27.5.2007), עד לשעה 11:00.