ע"פ 1881/10 איתן כוכבי נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופט ד' בארי ) מיום 4.3.2010, שלא לפסול עצמו מלדון ב-ת"פ 18324-07-09.

1.

לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הוגש כתב אישום נגד המערער, המייחס לו עבירה של מעביד המעסיק תושב זר שלא כדין, לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. התיק נקבע להקראה ליום 4.3.2010 בשעה 8:30. כפי העולה מן האמור בפרוטוקול הדיון מיום 4.3.2010 ומן האמור בהודעת הערעור, המערער התייצב לדיון בשעה 10:40, קרי – באיחור של למעלה משעתיים, ומיד עם הגיעו ביקש לקיים את הקראת כתב האישום בעניינו, בטרם תצא נציגת המדינה מן האולם כדי לדון בעסקת טיעון בתיק אחר, אשר נקבע לשעה 10:00. לשאלת בית המשפט (השופט בארי ) מדוע איחר, ענה המערער כי התעכב כתוצאה מתקר בגלגל רכבו שאירע בדרכו ממקום עבודתו שבשומרון. בהמשך, ציין המערער כי למיטב הבנתו לא הושחת זמן שיפוטי שכן טרם הסתיימו הדיונים שנקבעו לשעה 8:30, ובתגובה הורה לו בית המשפט לשבת וכינה אותו, לטענתו, "חוצפן". בשלב זה, השיב המערער לבית המשפט כי: "אדוני, אני לא ילד קטן, אני כמעט בן שישים, אני משיב לשאלות אדוני בשקט ובנחת, אני מבקש מאדוני שידבר בכבוד ובנחת כפי שאני משיב לבית המשפט". בהמשך, לטענת המערער, זימן השופט בארי את משמר בית המשפט לאולם הדיונים.

2.

בהמשך הדיון ביקש המערער כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו (להלן: בקשת הפסלות ), נוכח העובדה שבית המשפט הרים עליו את קולו. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, בציינו כי לא גיבש כל עמדה בעניינו של המערער, וכעסו נבע רק מדרך התנהגותו של המערער באולם.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו שב וטוען המערער כי התבטאויותיו של בית המשפט כלפיו, כמו-גם זימון משמר בית המשפט לאולם הדיונים, מעידים על חשש ממשי למשוא פנים. עוד נטען, כי הדעה הקדומה שגיבש בית המשפט כלפי המערער מתבטאת גם בעובדה שדחה את בקשת הפסלות מבלי שנכחה באולם נציגת המדינה; בכך שקבע את התיק להוכחות מבלי שהתקיימה הקראה של כתב האישום; וכן ברישום מגמתי של הפרוטוקול, אשר אינו משקף, כך נטען, את שאירע בדיון.

3.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. תחילה יצוין, כי לצורך הדיון מוכנה אני לקבל את גרסתו העובדתית של המערער ביחס להתרחשויות שאירעו במהלך הדיון אף שחלקן אינן עולות מפרוטוקול הדיון. עוד אוסיף כי נראה שהדברים באולם חרגו מהאווירה הראויה באולם דיונים. חבל שכך קרה ויתכן שההתפתחות נבעה גם מאי הבנות בשל התלהטות הרוחות. ואולם אף אם כך התרחשו הדברים, גרסתו של המערער אינה מגלה עילת פסלות. ואפרט.

כבר נאמר בפסיקתנו כי במסגרת ההליך השיפוטי נוצרות לא אחת נסיבות המקימות צורך בהעברת ביקורת על מי מבעלי הדין, כאשר ביקורת זו מהווה "חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו" (ראו: ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(2) 637, 641 (1992)). באופן דומה, הלכה מושרשת היא כי אין בהתבטאויות של בית המשפט במסגרת ניהול ההליך כדי להוות עילה לפסילתו של בית המשפט, אלא במקרים בהם ניכר כי נתגבשה אצל בית המשפט עמדה נחרצת כלפי הנאשם, עד כי קיים חשש ממשי שהמשפט לא ינוהל באופן אובייקטיבי. רק במקרים יוצאי דופן ניתן יהיה ללמוד מאופן ניהול המשפט ומהתבטאויותיו של השופט כלפי בעלי הדין, כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, באופן אשר יש בו כדי להצדיק את פסילתו של המותב הדן בתיק (ראו, למשל: ע"פ 2766/02 מאיר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 21.7.2002); ע"פ 1028/09 כמאל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 22.3.2009)). בהפעלת מבחן זה, יש ליתן את הדעת, בין היתר, לאופן ההתבטאות ועיתויה, לתוכנה ולמסגרת הדיונית בה נאמרה. עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים הנדירים המצדיקים את פסילתו של בית המשפט. התבטאויותיו של בית המשפט כלפי המערער נאמרו כחלק מניהול הדיון, בנסיבות בהן המערער איחר באופן ניכר להתייצב לדיון ואף נהג בחוצפה בדרשו לקיים את דיון ההקראה בעניינו מיד עם הגיעו, ובדבריו לשופט כפי שפורטו בהודעת הערעור . בנסיבות אלה, לא היתה בהתנהלותו של בית המשפט משום הבעת דעה קדומה, לא כל שכן חריצת דין.

4.

אף דין טענותיו הנוספות של המערער להידחות, שכן אין הן מקימות כל חשש למשוא פנים. לעניין היעדרה של באת-כוח המדינה מאולם הדיונים בעת הדיון בבקשת הפסלות, יצוין כי טענה זו אינה יכולה להישמע מפי המערער

בנסיבות בהן הוא העלה את טענת הפסלות. באשר לטענה לגבי קביעת התיק להוכחות, הרי שמפרוטוקול הדיון עולה כי הסיבה לכך שלא התקיימה הקראה בעת הדיון שהתקיים ביום 4.3.2010 היתה דברי המערער, לפיהם: "אמרתי שאני רוצה להגיש ערעור, ולכן אין נפקות לעצם ההקראה". ואולם, ברי כי בטרם יוחל בשלב שמיעת ההוכחות במשפטו של המערער תתקיים הקראה בעניינו ותינתן לו אפשרות להשיב למיוחס לו בכתב האישום.

5.

אשר על כן, הערעור נדחה.