ע"פ 1884/97 מדינת ישראל נ. מוחסן סלים אבו סאלח

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים מ' הס, מ' בן-דוד וא' אמינוף), שזיכה את המשיב מן העבירות בהן הורשע על-ידי בית משפט השלום במסעדה-רמת הגולן (כב' סגן הנשיא השופט נ' ממן).

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בבית משפט השלום במסעדה-רמת הגולן, לפיו ביצע המשיב עבודות הטעונות היתר לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה1965- (להלן: "החוק") בלא היתר. כתב האישום התייחס להריסת סוללת עפר בקרבת מחנה צבאי, במקום שיועד למילוי תחמושת. בית משפט השלום קבע, "כי למעשה אין מחלוקת בין הנאשם לתביעה על כך שבחודש נובמבר 1991 ביצע הנאשם פעולה רחבת היקף של שינוי פני הקרקע, ביטול סוללות עפר צבאיות ושינוע הקרקע למקום אחר.". בית המשפט הוסיף וקבע, כי המשיב ביצע עבודות של "כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה", כהגדרת תקנה 1(2) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז1967- (להלן: "התקנות"). עוד קבע בית משפט השלום, כי לא התקיימו בפעולתו של המשיב הסייגים המנויים בתקנה 1(2) הפוטרים את מבצע העבודות מן הצורך בקבלת היתר לביצוע עבודות.

3.המשיב ערער על פסק דין זה. בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיו, העובדתיות והמשפטיות, למעט טענה אחת באשר לקיום פטור מן הצורך בהיתר. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיב ביצע עבודת של "הכשרת קרקע למטרות חקלאיות באיזור חקלאי", שתקנה 1 (2) (ה) לתקנות פוטרת את מבצען מן הצורך בקבלת היתר. לפיכך זיכה בית המשפט המחוזי את המשיב.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור מטעמה של המבקשת. המבקשת טוענת, כי בית המשפט המחוזי שגה בתיאור הממצאים העובדתיים שקבע בית משפט השלום, באשר להיקף העבודות שביצע המשיב וכי טעה בהחלת הוראות החוק והתקנות על עניינו של המשיב. עוד טוענת המבקשת, כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי עומדת בסתירה לפסיקות קודמות של בית משפט השלום במסעדה-רמת הגולן, שאושרו על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת. המבקשת אינה מצרפת לבקשתה דוגמאות של פסיקות אלה.

5.המשיב טוען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא מנומק ומבוסס, כי המבקשת מנסה להעלות טענות חדשות שלא נדונו בבית המשפט קמא וכי טענות המבקשת, בכללן, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, נוכח הכללים המצרים שקבע בית משפט זה באשר למתן רשות ערעור.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. עניינה של הבקשה הוא במחלוקת עם ראיית בית המשפט המחוזי את עובדות המקרה שבפניו ועם האופן בו יישם בית המשפט את הדין לגבי עובדות אלה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מגבולות המחלוקת שבין המבקשת למשיב, לא כל שכן, שאין היא מעוררת שאלה המעוררת נושאים בעלי השלכה משפטית חוקתית או ציבורית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' הדר חיפה(מצת אור) , פ"ד לו (3) 123.). אין, לפיכך, מקום, לפי הכללים הנקוטים בידינו, למתן רשות ערעור במקרה זה.

הבקשה נדחית.