פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1887/00
ע"פ 1896/00
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המערערת בע"פ 1887/00
והמשיבה בע"פ 1896/00:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 1887/00
והמערער בע"פ 1896/00:
שמעון אמזלג
ערעורים על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום
26.1.2000 בת.פ. 165/98 שניתן
על ידי כבוד סגן הנשיא ח' פיזם והשופטים: ש' שטמר,
ר' ג'רג'ורה
תאריך הישיבה:
ו' באייר התשס"ג
(08.05.2003)
בשם המערערת בע"פ 1887/00
והמשיבה בע"פ 1896/00:
עו"ד רבקה לוי גולדברג
בשם המשיב בע"פ 1887/00
והמערער בע"פ 1896/00:
בשם שרות המבחן:
עו"ד דוד יפתח; עו"ד דן ענבר
גב' ג'ודי באומץ
פסק-דין
המערער הועמד לדין בעבירת רצח (עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). בית המשפט המחוזי החליט, ברוב דעות, לזכותו מעבירת הרצח, ולהרשיעו בעבירת הריגה (עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין). שופט המיעוט היה בדעה כי הוכחו היסודות של עבירת הרצח. בית המשפט הטיל על המערער עונש של עשרים שנות מאסר. בפנינו ערעור המדינה על הזיכוי מעבירת הרצח וערעור המערער על הרשעתו בהריגה ועל חומרת העונש.
עם פתיחת הדיון הבענו דעתנו כי יתכן ואילו ישבנו בערכאה הראשונית היינו מצטרפים לדעת המיעוט. כערכאת ערעור קשה לנו, בנסיבות המיוחדות של המקרה, להתערב במסקנה של שופטי הרוב. אכן, כפשע היה בין המערער לבין הרשעתו ברצח, אך כערכאת ערעור ידינו כבולות. בנסיבות אלה הצענו למדינה לחזור בה מערעורה, והיא הסכימה לכך. גם המערער חזר בו מהערעור על הרשעתו, נותרה אך הטענה בדבר חומרת העונש.
בעניין זה שמענו טיעוני הצדדים. נחה דעתנו, כי אין יסוד להתערבותנו בעונש שהוטל על המערער. המערער היה נתון בסכסוך עם אשתו. ביום הטרגי, הוא נכנס לבית אמה של רעייתו – שם היא שהתה – ולנגד עיני אמה של רעייתו הוא דקר את אשתו דקירת סכין אחת בליבה, שגרמה למותה. אמת, למערער אין עבר פלילי; אמת, המערער דקר את המנוחה אך דקירה אחת. אין בכל אלה כדי להפחית מעונשו. עלינו לשרש את התופעה הקשה של בעלים, העושים עצמם קטיגורים, שופטים ותליינים בעת ובעונה אחת (השוו ע"פ 1456/01 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 609).
הערעור על חומרת העונש נדחה.
ניתן היום, ו' באייר התשס"ג
(08.05.2003), בפני באי כוח הצדדים.
ה נ ש י א ש ו פ
ט ש ו פ ט