ע"פ 1905/11 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש ינואר 1993, הוביל באחד מימיו של חודש מרץ 2006, קטין אחר, יליד חודש פברואר 1997, לאחד החדרים בבית בו התגורר, ושם ביצע בו מעשה סדום כאשר החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של קורבנו. במהלך משפטו בפני הערכאה הדיונית כפר המערער בעובדות שיוחסו לו, ושמיעתן של הראיות החלה רק בחודש מאי 2008 (התיק נפתח ב-2006), הואיל והצדדים ניהלו עד אז משא ומתן. בסופו של יום הוחלט להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו (סעיף 347(ב) בנסיבותיו של סעיף 345(א)(1)+(3) לחוק העונשין), ובהמשך הוא נדון ל-30 חודשי מאסר, ושתי תקופות של מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו מלין המערער על העונש שהושת עליו, ולהלן נימוקיו: בעת ביצוע העבירה היה בן כ-13 שנים בלבד, ולכך לא ניתן משקל הולם, אף שמצוות המחוקק והפסיקה היא לשים את הדגש בענישתם של קטינים על שיקולי שיקום; לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער ולעובדה שהיה נתון במעצר בית ממושך; בית המשפט המחוזי נתן את דעתו במסגרת שיקוליו לעונש גם לטענה לפיה חטא המערער מאז שנת 2006 בעבירות נוספות, אף שטרם הורשע בהן; לבסוף, נטען כי העונש סוטה מרמת הענישה המקובלת.

לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מן העונש. מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמה עובדת גילו הצעיר של המערער בעת המעשה, כמו גם השיקולים עליהם הוא מצווה לתת את דעתו בעניינם של קטינים (ראו סעיף 8 לגזר-הדין). אולם בית המשפט הדגיש גם את חומרתה היתרה של העבירה בה חטא המערער, אותה הגדיר כ" עבירת מין, מהחמורות שקיימות בחברתנו, שבוצעה בגופו של קטין צעיר עור יותר מן [המערער]" (סעיף 9 לגזר הדין), עוד הודגש, כי קטינותו של נאשם אינה מראית פני הכל, במיוחד כאשר מדובר בעבירות מין המבוצעות בקטינים אחרים או בחסרי ישע. אכן, בית המשפט הזכיר את עובדת פתיחתם של תיקים נוספים נגד המערער, אולם היה זה רק כדי להסביר מדוע נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית. הנה כי כן, בית המשפט המחוזי לא שגה בדרך בה הלך עובר לקציבת העונש, שגם בו לא מצאנו חומרה יתרה. מסקנה זו מתחיבת ביתר שאת נוכח העובדה שבחודש תמוז התשע"א הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של סחר בסמים מסוכנים ובנשק (רובה, אקדחים ומטעני חבלה), ועל כך נדון ל-60 חודשי מאסר. בפרשה זו הורה בית המשפט המחוזי כי שנה מתוך העונש אותו גזר תחפוף למאסר נושא הערעור שבפנינו. לא מצאנו בטיעונים שבפנינו עילה להקל עוד עם המערער, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.