ע"פ 1906/97בן נעים ארמונד נ. הייבי נימר

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום.

בית משפט השלום (הנשיא א. קיטאי) דחה את תביעתו של התובע שנפגע - לטענתו - בעין שמאל עקב החדרת אצבעות ידיו של הנתבע 1 לעיניו של התובע.

השופט המלומד הוסמך על ידי הצדדים לפסוק לפי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט וכך עשה. את קביעותיו ומסקנותיו השתית הוא על האמור בכתב התביעה, ובתשובות לשאלון כאשר רק בסיכומים "משהובררה לב"כ התובע 'הסכנה' הטמונה בס' 25 לפקודת הנזיקין..." מנקודת מבטו של התובע, הוסיף בא כוחו ואמר כי היו קנטורים של הנתבע. בית המשפט החליט כי הגירסה היא "תקיפה" וכי המעביד אינו אחראי לתקיפה ולפיכך דחה את התביעה נגד המשיבה 2 על הסף.

בבית המשפט המחוזי נחלקו הדעות. דעת הרוב (הנשיא סלוצקי והשופט פינקלמן) הייתה כדעתו של בית משפט השלום ואילו המיעוט (השופט גריל) סבר כי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לשמיעת ראיות.

ביקשתי וקיבלתי את כתב התביעה, כתב ההגנה, מסמכים רפואיים, סיכומים ופרוטוקולים. לאחר עיון בכל החומר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לתת רשות לערער לערכאה שלישית, שכן, הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית משפטית או אחרת והיא נמצאת כולה במישור הפרטני שנבדק ונדון על ידי ארבעה שופטים ששלושה מהם היו בדעה אחת שאין בה פגם מהבחינה המשפטית. ההכרעה בשתי הערכאות מיוחדת לנסיבות של המקרה הספציפי ואינה חורגת מעבר לכך והעובדה שהיו חילוקי דעות בין שופטי ערכאת הערעור אינה כשלעצמה סיבה להתיר בחינת המקרה הנדון בערכאה נוספת.

הבקשה נדחית ללא צורך בתשובת המשיבה ובלא צו להוצאות.