ע"פ 1920/10 אבי וקנין נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע הוגש כתב אישום נגד המערער ואחר – חנן ברכה (להלן: חנן), ובו נטען כי בתאריך 5.5.06 גנב חנן רכב ממקום חנייתו, ולאחר שפירק חלקים מתוכו, ובכללם המנוע והצמיגים, הניח את אלה בביתו של המערער. עוד נטען, כי באותו לילה נסעו השניים ברכב אחר בו נהג המערער תוך שהם גוררים עם חבל רכב נוסף. בשלב כלשהו נקרע החבל ושוטרים שהבחינו בהם עצרו לידם. או אז ניסה המערער להימלט עם הרכב בו נהג, אולם גלגליו התחפרו בחול. אחד השוטרים מיהר להגיע למערער ודרש ממנו לדומם את המנוע, אולם המערער עשה ניסיון נוסף להאיץ את מהירותו ולהימלט, כאשר פלג גופו העליון של השוטר נמצא בתוך הרכב. לבסוף, גם ניסיון זה של המערער נכשל, והוא החל נמלט רגלית עד שנעצר על ידי שוטרים שדלקו אחריו.

המערער הודה בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של הפרעה לשוטר וניסיון לחבלה חמורה. המערער הוסיף והודה כי הפר את תנאיו של מעצר בית בו היה נתון, ועל כן הורשע גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית. על כך נדון המערער ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות, 14 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 3 שנים, וקנס בסך

10,000 ש"ח.

המערער משיג בפנינו על הקנס שהושת עליו, תוך שהוא טוען כי לא נבחנה לעומקה שאלת יכולתו לעמוד בתשלום הקנס, בפרט נוכח העובדה שהוא נדרש לבצע עבודות שירות. להשלמת התמונה נוסיף, כי בינתיים שולם הקנס במלואו והמערער סיים לבצע את עבודות השירות.

לא מצאנו בערעור זה ממש. בית המשפט המחוזי הלך לקראת המערער כברת דרך ארוכה, ככל הנראה, נוכח הירתמותו לתהליך הגמילה. לולא אותו מפנה שהסתמן בהתנהגות המערער, הוא היה ראוי למאסר ממושך, ולו נוכח ניסיונו לחבול בשוטר תוך שימוש ברכב. בנסיבות אלו לא מצאנו פגם בגזירתו של קנס, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.