ע"פ 1928/11 מישל עקיבא נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 29.11.09 בילה המערער במועדון הנמצא סמוך לקיבוץ הגושרים, ואותה שעה היה עמו הקטין ע' מ' (להלן: הקטין) ואחדים מחבריו. באותו מקום ובאותה שעה בילו במועדון מתן עזרן (להלן: מתן), טל לוי (להלן: טל) ואליה צווה (להלן: אליה). בסביבות השעה 03:00 נתגלע ויכוח בין המערער למתן, במהלכו הוא דחף אותו בחוזקה. בעקבות כך הוצא המערער אל מחוץ למועדון, ולאחר זמן מה כאשר ראה את מתן יוצא גם הוא, הוא הלם עם אגרופו בפניו. המערער מיהר להסתלק מהמקום עם רכב בו נהג, ולצידו ישב הקטין. בשעה 03:10, בקרית שמונה, הבחין המערער ברכבו של מתן, סימן לו לעצור והחל להאט כדי לחסום אותו. או אז ירד הקטין מהרכב בו נהג המערער, וידה אבן גדולה לעבר מכוניתו של יריבם, וכתוצאה מכך נופצה אחת משמשותיה ואליה נפגעה בכתפה.

המערער הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ותקיפה, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-379 לחוק העונשין. על חלקו בפרשה זו נדון המערער ל-10 חודשי מאסר, 14 חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 500 ש"ח, פסילה מנהיגה ל-5 שנים, וכן חויב לשלם פיצוי בסכום כולל של 4500 ש"ח.

בערעור נטען כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער, בעיקר ברכיבי הפסילה והמאסר, ועתירתו היא כי נקל עמו. לכך אין בידינו להיעתר, ראשית , הואיל ולכל שנטען בפנינו ניתן משקל בבית המשפט המחוזי בגדרו של גזר הדין. שנית,

גם לגופו אין בעונש חומרה יתרה, הואיל והוא בא בתגובה על התנהגות אלימה ושלוחת רסן של המערער, שרק בדרך נס לא הסתיימה בתוצאה קשה פי כמה. לא זו אף זו, הכרעת הדין בעניינו של המערער ניתנה בחודש אוקטובר 2010, והמשך הדיון נקבע לחודש אפריל 2011 לצורך הכנתו של תסקיר מבחן. בנסיבות אלו אתה מצפה כי לפחות עד לגזירת העונש יקפיד המערער בקלה כבחמורה, אולם המציאות היתה שונה. בחודש דצמבר 2010 הוא נכנס שלא כדין לבסיס צבאי משם גנב 12 דלקנים אותם מלא בדלק, ובחודש ינואר 2011 שבו המערער ושותפו לאותו בסיס, וגם הפעם גנבו דלק. בנסיבות אלו לא גלינו בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח העונש שהושת על הקטין שהיה מעורב בתיק הנוכחי.

אי-לכך, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום ד' בתשרי התשע"ב (2.10.11), עד לשעה 10:00.