ע"פ 1943/09עומר אבו חג'לה נ. מדינת ישראל

בפני ערעור על סירובו של שופט בית המשפט קמא לפסול עצמו מלדון בהליכים התלויים ועומדים נגד המערער בגין הפרת צו איסור בנייה. עילת הפסלות שנטענה גם בפני בית המשפט קמא היא בכך שלטענת בא-כוחו של המערער, היחס שגילה כלפיו בית המשפט כפי שיפורט להלן והתבטאויותיו כלפיו היא עילה לפסילתו מהמשך הדיון בעניינו של מרשו. מכל מקום, טוען הסניגור, אם לא יייפסל בית המשפט יאבד מרשו את האמון לא רק בהיעדר משוא פנים של השופט, אלא גם בעורך דינו.

הדיון בכתב האישום שהוגש נגד המערער היה קבוע ליום 4.12.2008 ובא-כוחו לא התייצב לדיון, לטענתו עקב סיבה בריאותית – קלקול קיבה, ולאחר מכן בדיון מאוחר יותר הציג אישור רפואי לכך. התיק נקבע למועד חדש ליום 5.2.2009 ושוב לא התייצב הסניגור, אף כי מרשו – הנאשם בתיק – התייצב לדיון. אף היעדרות זו נתמכת באישור רפואי. בשל אי-הופעת הסניגור הוציא נגדו השופט צו הבאה עם אפשרות לשחררו באם יפקיד במזומן סך של 2,500 ₪; בהחלטה ליתן צו הבאה נימק השופט "שכן אין הדעת סובלת שעו"ד בשיטתיות נעדר מאולם בית המשפט, כל פעם בטענה שהוא חולה". לטענת הסניגור במעמד הוצאת הצו, לא התנגד בא-כוח המאשימה לדחייה, אך השופט העיר הערות פוגעות נגדו. אשר על כן טוען הסניגור כי השופט לא יוכל לדון בעניין מרשו בלא משוא פנים ובלא שמראית פני הצדק תיפגע, לכן מבקש הוא פסילה או העברת התיק לשופט אחר.

שקלתי את טענות בא-כוח המערער ולא מצאתי בהן עילה לפסילת בית המשפט. אי-הופעת סניגור בשתי ישיבות שגרמו לדחיית התיק בחודשיים ובלי שדאג לפחות בפעם השנייה לייצוג אחר אינה מתקבלת ואינה ראויה. עם זאת נראה כי לא היה מקום ליתן צו הבאה שכרוך בו מעצר כנגד עורך דין והחלטת בית המשפט קמא בעניין זה, על פניה נראית מוטעית לכאורה, גם אם התנהגות הסניגור לא היתה מוצדקת. על אף כל זאת אין בדברים אלה כדי להשפיע על יכולתו של השופט לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים ועל פי אמות-מידה ראויות. הבעת מורת רוח כלפי ייצוג בידי עורך דין, גם אם בתגובה מוגזמת, אין בה כדי למנוע מהשופט לדון במקצועיות ובאובייקטיביות בעניינו של הצד המתדיין. זאת ועוד, הלכה היא כי החשש למשוא פנים אינו מתבטא בתחושתו הסובייקטיבית של המתדיין, אלא נבחן במבחן אובייקטיבי.

אשר על כן דין הערעור על הימנעות מפסילת השופט להידחות.