ע"פ 1953/96 מדינת ישראל נ. מחמד מוחמד

המערער (בע"פ 2517/96) הורשע על פי הודייתו בעשרה מקרים של יבוא נשק שלא כדין; בחמישה עשר מקרים של סחר בנשק שלא כדין; ובנשיאת כלי הנשק, הובלתם והחזקתם.

על המערער נגזרו 7 שנות מאסר, מהן 5 שנים בפועל, והיתרה על תנאי.

הכמות הכוללת של הנשק שייבא המערער כללה 31 אקדחים ורובה קלצ'ניקוב אחד. כן ניסה לייבא 10 אקדחים נוספים ושני רובים

מסוג קלצ'ניקוב.

המערער מערער (בכפוף לאמור להלן) על חומרת העונש, ואילו המדינה מערערת (בע"פ

1953/96) על קולתו.

מדובר בכמות ניכרת של כלי נשק, אותם ייבא ובהם סחר המערער, בחמש עשרה הזדמנויות שונות. את העבירות ביצע המערער משך כחצי שנה. עד היום לא נמצא חלק מכלי הנשק שהמערער מכר.

כאמור, הרשעת המערער היתה על פי הודייתו בעובדות, ואילו עתה מבקש סניגורו לבטל את ההרשעה ולאפשר למערער לחזור בו מן ההודייה. כל זאת נוכח מצבו הנפשי של המערער.

בקשה זו יש לדחות. שכן התעודות הרפואיות שהציג הסניגור המלומד אינן מעידות כל עיקר כי לא היה בידי המערער להבין את מהות המעשים ומהות הודייתו.

סבורים אנו כי ערעור המדינה על קולת העונש בדין יסודו. המערער החדיר ארצה כמות ניכרת של כלי יריה בשל בצע כסף, ולמותר לעמוד על גודל הסכנה הטמונה שלום הציבור ממעשיו של המערער.

רק בשל הכלל הנקוט בידינו שלא למצות את הדין בערעור, ומתוך התחשבות במגבלות הנפשיות של המערער, נסתפק בהעמדת המאסר בפועל על 7 שנים תחת 5 שנים, שתחילתו ביום המעצר.

המאסר על תנאי יעמוד בעינו.