ע"פ 1961/08 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטות ח' סלוטקי ו-ר' ברקאי) שניתן ביום 17.1.2008, ולפיו הוטל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים, מאסר על תנאי לתקופה של שנה ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

המערער הורשע ביום 25.6.2007 בעבירות כלפי בתו הקטינה - עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בצרוף סעיף 348(ב), סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין וכן במספר עבירות של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק העונשין.

ב"כ המבקש, בטיעונו על פה ביקש שלא להתייחס בשלב זה לשאלת סיכויי הערעור אף שיש התייחסות קצרה לכך בבקשה.

בית המשפט עמד בגזר הדין על חומרת המעשים שביצע המערער בבתו הקטינה, במסווה של חום ואהבה בבית. המערער, כך נקבע, ניצל את תמימותה ואת אהבתה של בתו ופגע בה פגיעות שקשה לאמוד את נזקיהן. בית המשפט ציין, כי אין להשלים עם הפגיעה החמורה בגופן ובנפשן של קורבנות עבירות מין ויש להוקיע מעשים אלה, בין היתר, באמצעות עונשים חמורים. הצורך בהחמרה מעין זו מקבל משנה תוקף, כך נקבע, מקום בו מדובר בעבירות מין כלפי קטינים במסגרת התא המשפחתי שבוצעו לאורך זמן וגרמו לפגיעה קשה בקורבנות. מנגד עמד בית המשפט על הצורך להתחשב בטיב המעשים, במצבו הבריאותי של המערער שהינו בעל דרגת נכות של 75% ובמידת מה, כך נקבע, יש להתחשב גם בזמן הרב שחלף מאז האירועים ועד הגשת כתב האישום. בית המשפט הטיל על המערער עונש מאסר לתקופה של שנתיים, מאסר על תנאי לתקופה של שנה ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.

בין הנימוקים לבקשה לעיכוב ביצוע מונה המערער את התייצבותו לדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט המחוזי, בנוסף, מצביע המערער על בעיות בריאותיות שונות מהן הוא סובל ובכללן: נכות בדרגה של 75%, ליקוי בעינו ודיכאון עמוק בו הוא שרוי. לטענתו, ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו עלול לגרום לו לנזק בריאותי בלתי הפיך שכן מצבו הרפואי מצריך קיומם של תנאים מיוחדים וביניהם: דיאטה מיוחדת, מעקב רפואי והמשך הטיפול הפסיכיאטרי, תנאים אותם יקשה עליו להבטיח, כך הטענה, במהלך שהותו בבית הסוהר. עוד טוען המערער כי אין "עניין ציבורי" במאסרו, כאשר בתסקיר שירות המבחן בעניינו לא נמצא כי יש בהתנהגותו משום סכנה לציבור. המערער טען בבקשה כי אשמתו כלל לא הוכחה בפני בית המשפט המחוזי, אך בדיון על פה ביקש שלא להיכנס לנושא הערעור.

דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע היא כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד עם מתן גזר הדין, אלא אם קבע בית המשפט אחרת (ראו למשל, ע"פ 1559/08 שפירא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, החלטה מיום 22.2.2008)). המערער לא הצביע על טעמים המצדיקים את עיכוב ביצוע העונש שהוטל עליו. עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש, שנתיים ימים, אינו בבחינת עונש קצר. משכך, לא מתעורר בענייננו חשש ממשי כי פסק הדין בערעור יינתן לאחר שהמערער יירצה את מרבית תקופת המאסר שנגזרה עליו. בית המשפט היה ער למצבו הבריאותי של המערער. אשר לטיפול הרפואי לו נזקק המערער, הרי שהוא יוכל לקבלו בין כותלי הכלא.

הבקשה נדחית.