ע"פ 1964/96 סלח חיג'זי נ. מדינת ישראל.

המערער הורשע בשלשה אישומים.

האישום האחד ענינו במכירת 49.7 גרם הירואין לסוכן משטרתי. האישום השני נוגע למסירת סם מסוג הרואין בכמות קטנה שאיננה ידועה, לסוכן המשטרה, כדוגמא לעסקה עתידה בסם. באישום השלישי מכר המערער ואדם אחר לסוכן המשטרה הרואין במשקל של כ110- גרם.

המערער נדון לשמונה שנות מאסר בפועל, וקנס בסך 25,000.- ש"ח וכן חולטה מכונית על פי סעיף 36 א' לפקודת הסמים המסוכנים.

בשיקוליו לעונש שגזר על המערער, הביא בית משפט קמא בחשבון את עדותו של

סוכן המשטרה על עסקאות קודמות, שעשה עם המערער.

סבורים אנו כי אין מדובר ברקע לבצוע העבירה, כפי שטען בא כח

המדינה, אלא בעדות על בצוע עבירות נוספות, בה לא הואשם ולא הורשע המערער.

לפיכך לא ניתן היה לראות כנסיבה מחמירה את דבריו של העד על אותן עבירות ולהביאן בחשבון העונש.

מטעם זה החלטנו להפחית במידת מה מעונש המאסר ולהעמידו על שבע שנים.

הן ערעורו של המערער

( בע.פ . 1964/96) והן ערעור אחיו של המערער ( בע.פ . 1968/96) מתייחסים לחילוט המכונית. בנידון זה הגיש אחיו של המערער תצהיר כי רכש את המכונית ואף

שילם לבעליה מקדמה. המערער בחר שלא להעיד בנושא המכונית, ולא נשמעה גירסתו

בנושא.

בית המשפט קמא לא היה מוכן לקבוע כי לאחיו של המערער זכות במכונית וציין כי שלא כבתצהירו העיד האח על עיסקת חליפין במכוניות וכן כי מי שהמכונית רשומה על שמו לא הובא לעדות.

משלא נתן בית המשפט קמא אמון

בגרסת האח, והמערער לא העיד, כאמור, נותרו הראיות כי המערער השתמש במכונית לצורך בצוע העסקה בסם.

בעצם השימוש במכונית על ידי המערער בלי שהוכחה זכותו של אחר במכונית, די כדי להפעיל את סמכותו של בית המשפט לחילוט המכונית על פי סעיף 36א ', כאמור.