ע"פ 1964/98 עווד רבאייעה נ. מדינת ישראל

המערער הראשון הועמד לדין בגין שני אירועים המפורטים בשני פרטי אישום. למערער השני מיוחסות העבירות בפרט האישום השני בלבד. בפרט האישום הראשון מיוחסת למערער הראשון עבירת שוד, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. המדובר בשוד, אשר בצע המערער הראשון עם אחרים, במהלכו גנב טרקטור בשווי 230,000 ש"ח מאתר בניה. במהלך השוד נעשה שימוש בסכין ואיום על אחד השומרים, ובמהלכו נטל המערער הראשון מפתחות שהיו בכיסו של אחד השומרים בשם קפלן. הטרקטור אשר נגנב לא נתפס עד היום.

בפרט האישום השני הורשעו המערערים בעבירה של נסיון לשוד, והמערער השני הורשע גם בעבירה של כניסה לישראל בניגוד לחוק. עבירות אלה בוצעו יומיים לאחר העבירה על פי פרט האישום הראשון.

המערערים הורשעו בכך, שביחד עם אחרים ניסו לגנוב טרקטור מאתר בניה, וזאת תוך שימוש בכוח כלפי השומרים. עקב אזעקה שהופעלה על ידי אחד השומרים, ברחו המערערים עם אחרים מהמקום. המערער השני נתפס במהלך בריחה זו.

העונש שנגזר על המערער הראשון הוא שש שנות מאסר. על המערער השני נגזר עונש של שלוש שנות מאסר, וכן ארבעה חודשי מאסר נוספים בגין העבירה של כניסה לישראל שלא כדין. לשני הנאשמים נגזר גם עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים.

הערעור הוא הן על ההרשעה והן על גזר הדין.

על אף כל טענות סנגור המערערים, דין הערעור על ההרשעה להדחות. אשר לאישום הראשון, יומיים לאחר מעשה השוד נתפסו בחזקת המערער הראשון, במכוניתו, אותם מפתחות שנגנבו מהשומר קפלן, מבלי שהיה בפי המערער הראשון הסבר כלשהו לדרך הגעתם לחזקתו. עובדה זו, המקימה חזקה תכופה, די בה להביא להרשעת המערער הראשון. מה גם, שהוא גם זוהה על ידי אחד השומרים כאחד השודדים, אם גם זיהוי זה כשלעצמו - זיהוי כדי 85% - לא היה בו די לצורך הרשעה.

גם באשר לאישום השני הובאו ראיות נסיבתיות משכנעות. המערער השני נתפס כשהוא בורח ממקום העבירה לאחר האזעקה. באשר למערער הראשון, המכונית עמה הגיעו העבריינים לביצוע העבירה היתה מכונית אשר היתה בחזקתו ובשימושו ועם הבריחה מהמקום זו ננטשה על ידי המערער הראשון. במכונית זו, אגב, נמצאו המפתחות של קפלן אשר נגנבו במעשה השוד הנזכר באישום הראשון. בנוסף, נתגלו שקרים בגירסת המערער הראשון ביחס לנסיבות השארת מכוניתו במקום וביחס לנסיבות הסתלקותו מהמקום. יודגש, שהמערער הראשון לא חלק על כך שהוא הגיע עם המכונית למקום.

התוצאה היא, שדין הערעור על ההרשעה להדחות. דעתנו היא, שגם הערעור על גובה העונש דינו להדחות. מדובר בעבירות מתוכננות, אשר בוצעו בחבורה. העבירות של גניבות כלי רכב הפכו למכת מדינה, ובענייננו עסקינן בעבירות אשר נעברו תוך שימוש בכוח ואיומים. בנסיבות אלה, העונש שהוטל על המערערים אינו חמור במידה שתצדיק התערבות.

הערעור נדחה.