ע"פ 1977/06 יונס אלאטרש נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות אלו: קשירת קשר, מסחר ברכב, סחיטה באיומים ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי המערער קשר עם אחרים לגנוב חלקים מציוד הנדסי כבד, ולהציע לבעלים להשיב להם את הגניבה תמורת תשלום נאה. בעקבות משא ומתן שהתנהל עם הבעלים, הוכנסה המשטרה לסוד העניין, ושני שוטרים מוסווים שיצאו לדרום הארץ כדי לקבל את החלקים תמורת סכום של 25 אלף ש"ח, עצרו את המערער בעזרתם של שוטרים נוספים שארבו בזירה.

2.המערער כמו שותפו לכתב האישום, חליל מעאבדה, הכחישו את האישומים שיוחסו להם, וטענו כי נקלעו לאזור באורח תמים. ברם, גרסה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שבסופו של יום החליט, כאמור, להרשיעם, וגזר למערער 18 חודשי מאסר, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי.

כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

3.הרשעת המערער היא בעיקרה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, ומטבע הדברים, מי שמתכוון להשיג עליה יצטרך לדלג מעל משוכה לא פשוטה כלל ועיקר. יתרה מכך, נדמה כי אין צורך להדגיש את חומרתן היתרה של העבירות בהן הורשע המערער, חומרה הנובעת לא רק מהתכנון שקדם להן, אלא גם מהתעוזה, אפשר חוצפה, להציע את הרכוש הגנוב לקורבנה של הגניבה מתוך כוונה לסחוט ממנו סכום ניכר בתמורה. עבירות מן הסוג הזה הפכו, למרבה הדאבה, לעבירות נפוצות, ועל כן יש להכביד את היד על מבצעיהן, אף בטרם הורשעו בדין, ומקל וחומר לאחר הרשעתם.

לנוכח האמור, ולאחר שנתתי את דעתי לטיב ההרשעה, אורכה של תקופת המאסר, ונסיבותיו האישיות של המערער, לא מצאתי כי הוכחה בפני עילה המצדיקה את דחיית ביצועו של העונש. הבקשה נדחית אפוא, והמערער יתייצב לשאת במאסרו במקום ובמועד שנקבע בידי בית משפט קמא.