ע"פ 1987/00 אייל בליסה נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות של חטיפה, התחזות כאחר ואיומים וכן בתקיפה ונדון למאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים ולמאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים. הוא מערער לפנינו על חומרת עונשו.

2.המתלונן שכנגדו בוצעו העבירות הרע מאוד למערער. הוא "נטל" את זהותו של המערער ועשה שימוש בפרי מעלליו כדי ליצור חובות שכביכול הם של המערער, כאשר זה מצא עצמו מסובך בהליכי הוצאה לפועל, בחשד לעבירות פליליות וכך גרם לו להרס כלכלי. עם זאת - כפי שציינה השופטת המלומדת בגזר הדין - לא היה כל צידוק למערער ליטול את החוק לידיו ולהיפרע מהמתלונן בנסיבות שבהן הודה; והכלל הוא שמי שביצעו נגדו עבירות חייב להיעזר בשלטונות החוק ולא לעבור בעצמו עבירות חמורות כפי שעבר המערער.

3.אם כי שיקוליה של השופטת המלומדת מקובלים עלינו בעקרון, נתברר לנו - דבר שלא היה לפני השופטת המלומדת בעת מתן גזר הדין - שהמתלונן הובא לדין ודינו נגזר בגדר הסדר טיעון; לפיו הושת על המתלונן בגין עבירותיו הנוגעות למערער ועוד עבירות נוספות אך עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 11 חודשים (בצרוף הפעלה של מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו); כך נוצר - במובן מסויים - חוסר איזון של ממש בין עונשיהם של השניים, שאנו סבורים שיש לתת לו משמעות.

4.שמענו גם את טענות הסניגור המלומד ואת המערער עצמו, שבינתיים שוקם והקים משפחה. עיינו גם בתסקיר המשלים שהוגש לנו. אף מר למברגר - בהגינותו הרגילה - השאיר את ההכרעה בערעור לשיקול דעתנו.

5.לאור הנסיבות שפורטו לעיל אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונשו של המערער על ששה חודשי מאסר. המערער, בהסכמתו, יעמוד בפיקוח שירות המבחן במשך שנה מהיום. המאסר על תנאי שנפסק בבית המשפט המחוזי יעמוד בעינו.

אנו מבקשים מהממונה על עבודות השירות להודיע לנו תוך 30 ימים מה הן עבודות השירות בהן יוכל המערער לעבוד.

לאחר הגשת הודעת הממונה נסיים את הטיפול בערעור זה ולא יהיה צורך לזמן את הפרקליטים שוב.