ע"פ 1992-23 ע"פ 1992-23

הערעור שלפנינו הופנה תחילה אל הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי.

המערער הורשע בתום שמיעת ראיות, בעבירות שונות בגין פגיעתו המינית בנכדתו ונידון ל-9 שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

בפתח הדיון שיקפנו למערער ולבא-כוחו את התרשמותנו מהכרעת הדין העומדת על יסודות איתנים וקביעות מהימנות מובהקות.

המערער, לאחר שנועץ בבא-כוחו, הודיע כי הוא חוזר בו מהערעור על הכרעת הדין ומקבל אחריות על מעשיו.

בנסיבות האמורות, בא-כוח המערער מיקד את הערעור ברכיב חומרת העונש בלבד וטען לפנינו כי יש ליתן משקל נכבד להודאתו של המערער, לגילו המופלג ולמצב בריאותו שאינו שפיר.

מנגד, בא-כוח המשיבה חזר על נימוקי החומרה שנטענו בבית המשפט המחוזי ואף צירף מכתב מאת בא-כוחה של נפגעת העבירה והפנה לתסקיר נפגעת העבירה.

לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות וטענות הצדדים, ובכלל זה את מתחם העונש, אשר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בין 7 ל-11 שנות מאסר בפועל, ואת החשיבות שאנו רואים בקבלת האחריות על ידי המערער לנפגעת העבירה, למשפחתה ולאינטרס הציבורי בכללותו, אנו מחליטים להקל בעונשו, באופן שחלף 9 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו תעמוד תקופת המאסר על 7.5 שנים. יתר רכיבי גזר הדין של בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם.