פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1993/04
ע"פ 2516/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ד' חשין
המערער בע"פ 1993/04:
המערער בע"פ 2516/04:
1. פלוני
2. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.1.04,
בת.פ.ח. 9005/03, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא צ' סגל והשופטים י' צבן וח'
בן-עמי
תאריך הישיבה:
ח' בסיוון תשס"ו
(4.6.2006)
בשם המערערים:
עו"ד ג'ואד בולוס
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן לנוער:
עו"ד אריה פטר
גב' שלומית מרדר
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בחודש יולי 2003 קשרו המערערים (להלן: "מערער 1" ו"מערער 2"), שניהם ילידי שנת 1987 – קשר לרצוח שוטר או חייל יהודי. הם הצטיידו בסכינים, ובהגיעם למחסום חששו מפני הבדיקות שנערכו שם וחזרו על עקבותיהם. בתאריך 26.8.03 הם יצאו בשנית לבצע את זממם. הפעם הם הגיעו לרחוב יפו בירושלים, ושעה שמערער 1 התגנב מאחורי שוטר כדי לדקור אותו, הבחין בו השוטר והוא עצר את המערערים. בגין מעשים אלה בהם הודו, הורשעו המערערים בעבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכניסה לישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
לאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים אותם ערך שירות המבחן, והצדדים טענו לעונש, נגזרו לכל אחד מהמערערים 10 שנות מאסר, מתוכן 9 בפועל ושנה אחת על-תנאי.
הערעורים שבפנינו מופנים כנגד העונש. נטען, כי העונש שהושת על המערערים הינו בלתי סביר וחורג מרמת הענישה המקובלת. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיהם האישיות של המערערים, לגילם הצעיר, לרקע למעשה (הריגתו של חברם בידי כוחות הביטחון), עברם הנקי, והעובדה כי לא נגרם נזק כלשהו לקורבן. בתסקירים עדכניים שהוגשו לבית משפט זה נאמר, כי המערערים הביעו חרטה, הפנימו את הפסול שבמעשיהם, והביעו רצון לחיות חיים נורמטיביים. נוכח כל אלו המליץ שירות המבחן כי תישקל האפשרות להקל בעונשם.
ההכרעה בערעורים אלה קשתה עלינו, הואיל ואף שמדובר במי שהיו קטינים בעת האירוע, הם התכוונו להמית אדם רק משום שהוא נמנה על כוחות הביטחון של מדינת ישראל. תופעה זו של פגיעה בחפים מפשע, לובשי מדים או אזרחים תמימים, על רקע השקפה אידיאולוגית או כמעשה נקם, שוב אינה נחלתם של בודדים, ולפיכך, יש לחזור ולהדגיש כי מי שמוכן לתת לכך את ידו, עלול לשלם מחיר כבד ולשהות תקופה ממושכת מאחורי סורג ובריח.
חרף האמור, ראינו מקום ללכת לקראת המערערים קמעא, ואנו עושים זאת לנוכח גילם הצעיר (בני 16 בעת ביצוען של העבירות), הפנמתם את חומרת מעשיהם (כפי שעולה מתסקירו של שירות המבחן), העובדה שזממם סוכל במועד ועל כן לא נגרם נזק, ולבסוף, החשש כי שהייה ממושכת בכלא תשחית את נפשם ללא תקנה.
נוכח כל אלה אנו מקבלים את הערעורים, ומעמידים את עונש המאסר בפועל בו ישאו המערערים על 7 שנים. המאסר המותנה נותר בעינו.
ניתן היום, ד' בסיוון תשס"ו
(4.6.2006).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט