פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
20/08
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערער:
עמנואל פלד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית המשפט
המחוזי
בתל-אביב,
בע"פ
71806/06,
ביום 30.12.2007 על ידי כבוד השופטים:
ד'
ברלינר, ז' המר,
א' זמיר
תאריך הישיבה:
י"ח באדר א'
התשס"ח (24.2.2008)
בשם המערער:
עו"ד טל ענר
בשם המשיבה:
עו"ד אביה גליקסברג
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ( השופטים:
ד' ברלינר, ז' המר, א' זמיר ) מיום 30.12.2007 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 71806/06.
1.
בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ג' רביד ) הרשיע את המערער בעבירות של איומים, העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר, הכשלת שוטר והכשלת מעצר. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, א' זמיר ) ערעור על ההרשעה ועל גזר-הדין. בפתח הדיון שהתקיים בערעור הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, בה טען כי במסגרת הליכים אחרים שהתנהלו נגדו (להלן: ההליכים האחרים ), דנו בעניינו שניים משופטי ההרכב, השופטים ברלינר ו המר . לטענתו, מכיוון שהשופטים ברלינר ו המר לא קיבלו במסגרת ההליכים האחרים את טענותיו המשפטיות, הרי יש להם דעה קדומה נגדו המצדיקה את פסילתם מלשבת בדין במסגרת ההליך הנוכחי. ביום 30.12.2007 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וציין כי לא קמה עילת פסילה אך מן הטעם שחלק משופטי ההרכב דנו בעבר בתיקים אחרים שהתנהלו נגד המערער, בהם נדחו עמדותיו המשפטיות של המערער.
2.
על ההחלטה האמורה הוגש הערעור שלפניי, שבמסגרתו יוצג המערער בידי הסניגוריה הציבורית. בהודעת הערעור חזר המערער על הטענות שהעלה בפניי בית המשפט קמא, אולם במהלך הדיון בערעור שהתקיים בפניי העלה בא-כוחו מספר טענות חדשות הנוגעות למספר החלטות דיוניות שנתן בית המשפט קמא לאחר שהחליט שלא לפסול עצמו. בין היתר טען בא-כוח המערער כי דחיית בקשת המערער כי ימונה לו סניגור, אך מן הטעם שהוגשה באיחור, מעידה אף היא על חשש ממשי למשוא פנים מצד שופטי ההרכב. טענה דומה נטענה אף באשר להחלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד הדיון על מנת שהמערער יוכל לעיין בחומר שבתיק. כל אלה, לפי בא-כוח המערער, מצדיקים אף הם את פסילת בית המשפט קמא. מנגד, טענה המשיבה כי אין כל עילה לפסילת בית המשפט, ולפיכך ביקשה את דחיית הערעור.
3.
דין הערעור להידחות. המערער טוען למעשה כי יש לפסול את בית המשפט בהתחשב בכך שהשופטים ברלינר ו המר דנו בעניינו במסגרת הליכים אחרים בהם נדחו טענותיו המשפטיות. ואולם, פסילת שופט מחמת שדן בעבר בעניינו של נאשם, תיעשה במקרים נדירים וקיצוניים ( ראו: ע"פ 716/85 בן-חמו נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 725 (1985); ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.1.1992)). במקרה שלפניי לא הצביע המערער על כל נסיבה מיוחדת שעשויה להראות כי לשופטי ההרכב שדנו בהליכים האחרים יש דעה קדומה נגדו. בהתחשב כך, דין הטענה להידחות.
יתר טענותיו של המערער אינן מקימות אף הן עילת פסלות. ראשית, טענות אלה נטענו לראשונה במסגרת הדיון בערעור שהתקיים בפניי. די בטעם זה כדי לדחותן. מעבר לכך, הטענות מכוונות כנגד החלטות דיוניות שניתנו על ידי בית המשפט קמא. הלכה היא כי החלטות דיוניות, אף אם שגויות הן (ומבלי לקבוע בענייננו), אינן מקימות עילת פסילה אלא אם הוכחו נסיבות אובייקטיביות המצביעות על חשש ממשי למשוא פנים (ראו, ע"פ 699/84
מרום נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 528, 529 (1984)). בענייננו לא שוכנעתי כי קיים חשש כזה. ההחלטה שלא למנות למערער סניגור אף היא אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות (ראו לאחרונה, ע"פ 11089/07 מלמד נ' כב' השופטת אילתה זיסקינד (לא פורסם, 27.1.2008) בפסקה 5). בהתאם, ההחלטה שלא לדחות את מועד הדיון אינה מצביעה אף היא על חשש ממשי למשוא פנים.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן
היום,
ט' באדר ב'
התשס"ח (16.3.2008).
ה נ ש י א ה