ע"פ 2001/09 ערן בן ברוך נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער - יליד 1981 - בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט קרא) בת"פ 40164/08 ביום 22.1.09, לאחר שהורשע לפי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, התפרצות למקום מגורים, גניבה, החזקת מכשירי פריצה והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. העונשים שהושתו על המערער הם 42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, הפעלת מאסר על תנאי בן שלושה חודשים מתיק קודם בחופף למאסר בתיק זה, פיצוי בסך 1,000 ₪ לשוטר, וחילוט רכב המערער.

ב.

כתב האישום המתוקן בו הודה המערער מגולל פרשה הכוללת שני רכיבים, רכיב עבירת הרכוש ורכיב המרדף המשטרתי בעקבותיו. ב- 10.2.08 בשעות הבוקר נסעו המערער וחברו, נאשם 2 בתיק, ברכבו של המערער ברמת השרון, ועוררו חשדם של שוטרים בסיור שיגרתי. השוטרים עקבו אחריהם אך איבדו קשר עין. בשעה 11:00 לערך התפרץ המערער בסיוע הנאשם 2 לדירת מגורים ברמת השרון, וזאת על-ידי שבירת שלבי תריס וכן סוגר חלון; המערער נטל בסיוע חברו כסף מזומן, תכשיטים יקרי ערך וטלפון סלולרי.

ג.

בהמשך אותרו המערערים על-ידי השוטרים. בנסיעתם ברכב בצומת מרומזר נעצרו. שוטרים התקרבו אליהם וקראו להם לפתוח את הדלתות הקדמיות. בעקבות סימון וצעקות מן הנאשם 2 נסע נאשם 1 לאחור, פנה בחדות שמאלה, ובין השאר פגע באחד השוטרים, אשר נפל ונשרט בשתי ידיו, והוא ושוטר נוסף נאלצו להיסוג. המערער בסיוע ובידיעת חברו המשיך בנסיעה פרועה בניגוד לכיוון התנועה ותוך אי ציות לרמזור אדום. השוטרים ירו לגלגלי הרכב וניפצו שמשה אחורית, אך המערער - ועמו נאשם 1 - המשיך בנסיעה הפרועה, תוך שהשוטרים דולקים אחריהם, ותוך סיכון כלי רכב ועוברי דרך ואילוצם לסטות מנתיב נסיעתם והליכתם. בצומת נוסף התקרבו שוטרים רכובים על אופנוע לרכב. שוטר שלף אקדח והמערער עצר. אחד השוטרים התקרב לנאשם 2 שסירב לצאת מן הרכב ונתפתח מאבק עם השוטר. במקביל החל המערער להשתולל ולנסות לברוח, עד שנכבל ונעצר. ברכב נתפסו כלים מסוגים שונים - לום, מפתח צינורות מברגים ועוד כדוגמתם - היכולים לשמש לפתיחה אלימה של דלתות, ללא הסבר סביר.

ד.

בהסדר הטיעון נכלל - לגבי המערער - טיעון מצד המדינה לעונש של 4 שנות מאסר בפועל והפעלת מאסר על תנאי של שלושה חודשים במצטבר, מאסר על תנאי, חילוט ופיצוי; ומצד הסניגוריה - עונש של שנת מאסר. לגבי הנאשם האחר - שכתב האישום בנוגע אליו תוקן לסיוע - הוסכם כי התביעה תטען לעונש של עד שנתיים מאסר על תנאי וקנס, ומטעם הסניגוריה ייטען להסתפקות בתקופת המעצר (מ- 16.7.08).

ה.

בפרשת גזר הדין - ואדרש כאן אך למערער - העיד אבי המערער כעד אופי, ציין כי מילא בעבר תפקידים ציבוריים שונים, מצב בריאותו קשה, ובנו המערער דואג לו, הבטיח כי הבן לא יסתבך עוד, וביקש את מידת הרחמים. כן העידה חברתו של המערער השומרת - כנמסר - על אביו. המערער הביע חרטה.

ו.

בית המשפט ציין כי בריחת המערער והנאשם האחר מן השוטרים, שעשו מלאכתם כדבעי, באה מחשש פן ייעצרו ושללם מן הפריצה בידם, ועל כן אירעה אותה "נהיגה מטורפת שרק בנס לא נסתיימה בתוצאה חמורה". נאמר עוד, כי נחישות הנאשמים היתה גבוהה כך שחרף יריות המשיכו בנסיעה, וכי מדיניות הענישה בכגון דא מחייבת מאסר לריצוי בפועל שבין 3 ל- 4 שנים. בית המשפט ציין "מצער מאוד לראות אב או אם של נאשם, בערוב ימיו שמבקש את רחמי בית המשפט, אך מעבר לרגש אמפתיה... אין הדבר יכול, 'להיתרגם' להקלה בענישה", והסטיה במעט מן הרף העליון שבהסדר באה כיון שהמדובר במאסר ראשון. על המערער - אשר לו עבר פלילי קודם כפי שיפורט - נגזרו העונשים כאמור מעלה, ועל הנאשם 2 הושתו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ושנים עשר חודשי מאסר על תנאי.

ז.

בערעור ובפנינו טען הסניגור, כי לא הוענק בגזר הדין משקל להסכמת המערער לחילוט הרכב - שלא היה תנאי סף של הפרקליטות - ולפיצוי השוטר מרצונו החופשי של המערער, וכן להודאה, לחסכון הזמן השיפוטי, לנטילת האחריות ולהחזרת הרכוש הגנוב. נטען בין השאר גם לחומרה יתרה של העונש לעומת הנאשם 2; נקודה אחרונה זו הדגיש הסניגור גם בפנינו, בטענה כי הנאשם 2 היה "המניע את גלגלי המרכבה" ומי שצעק למערער להתחיל בנסיעה. הוסף כי חברתו של המערער הרה. בא כוח המדינה טען מנגד, כי הסיכון לחיי אדם היה גדול, ומדובר במרדף מן הקשים, מה גם שלמערער עבר פלילי ומאסר על תנאי היה תלוי כנגדו. נטען, כי ההבחנה בין המערער לנאשם 2 נעוצה בכך שהמערער הוא שנהג.

ח.

עיינו בגליון הרישום הפלילי של המערער. ב- 2005 נדון למאסר על תנאי ולקנס על שימוש ברכב ללא רשות, בלשון העם גניבת רכב. ב- 2007 נדון למאסר על תנאי על החזקת מכשירי פריצה. הוצג גם עבר עשיר של עבירות תעבורה, 32 במספר בין השנים 1999 ו- 2004 (רשיון הנהיגה - מ- 1998); צדו את עיני עבירות שונות של מהירות ואי ציות לאור אדום, לתמרור האוסר פניית פרסה ולתמרור עצור, בנוסף לעבירות תעבורה רבות אחרות.

ט.

אין בידינו להיעתר לערעור. עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה נענשת, בתיקים רבים, בסדרי גודל שמעבר למאסר שהושת על המערער, וזאת אף בשעה שעבירה זו עומדת בפני עצמה, ללא התוספת של עבירת הרכוש. המקרה דנא מתאפיין בחומרה כפולה - מרדף קשה, שכלל גם ירי, על כל המשתמע; ניסיון המערער וחברו להימלט מאימת הדין בעבירת הרכוש גרר עבירה חמורה הימנה, סיכון חיי אדם. המערער, שלחובתו עמדו עבירות רכוש קודמות ומאסר על תנאי, הסתבך בעבירת הפריצה, ומשעמד להילכד בכף פצח בנהיגה שבצדק כונתה על-ידי בית המשפט קמא בשם "מטורפת". אכן, אין מדובר בעונש קל במאסר ראשון, אך הוא משקף מספר עבירות חמורות ומצוי בגדרי הסדר הטיעון, ולא ראינו עילה להתערב בו. ועוד, משעה שהמערער הוא שנהג בעת המרדף ברי כי עונשו חמור משל נאשם 2, וכך היה נהיר גם בשעת הסדר הטיעון. אף לנו צר על אבי המערער ועל חברתו שכנמסר מצויה בהריון. נוכל רק לקוות, כי אם הפיק המערער לקחים והתנהגותו במאסרו תקינה, יבוא הדבר לידי ביטוי בעת המתאימה כגון בדיון בשחרור על תנאי, וכמובן איננו נוטעים כל מסמרות. כאמור, איננו נעתרים לערעור.