ע"פ 2005/20 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 11.2.2020, בתפ"ח 27135-09-18 (השופטים ר' כרמל ,

ש' רנר

ו ח' מאק-קלמנוביץ' ).

2.

המבקש הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של אינוס תוך ניצול מצב ובנוכחות אחר. על-פי כתב האישום המתוקן, בליל ה-31.8.2018 נפגשו המבקש ונאשם נוסף (להלן: נאשם 2 ) עם המתלוננת ובילו עמה. במהלך הבילוי, שתו וודקה ומיץ אשכוליות, טיילו, ישבו ושוחחו. בשלב מסוים, סיפרה המתלוננת על בעיה רפואית שממנה היא סובלת, ולפתע החלה לחוש בחילה וסחרחורות. המתלוננת הנחתה את הנאשמים, כי היה ותתעלף – יזמינו אמבולנס או שימתינו עד אשר תתעורר. או אז, נפלה המתלוננת על הרצפה כשעיניה עצומות וגופה אינו מגיב, והיא נותרה בהכרה חלקית. הנאשמים ניסו להעירהּ, אך המתלוננת החלה להקיא ולהיחנק. משהוברר לנאשמים, כי המתלוננת אכן מעולפת, הרים המבקש את חצאיתה עד לבטנה, הסיט את תחתוניה, והחדיר כמה פעמים את איבר מינו לאיבר מינה. אחרי שסיים המבקש לבצע את זממו, ניגש הנאשם 2 אל המתלוננת וחיכך את איבר מינו החשוף באיבר מינה החשוף.

3.

לאחר שהוגש כתב האישום נגד הנאשמים, ניהלו ב"כ הצדדים משא ומתן ממושך וביום 5.5.2019 הגיעו להסדר טיעון. במסגרתו, הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו על-פי הודאתם. בתום הדיון, נתבקש שירות המבחן להכין תסקירים בעניינם של הנאשמים. בתסקיר שירות המבחן מיום 7.7.2019 צוין, כי בתחילה התקשה המבקש לקבל אחריות על מעשיו, אולם בהמשך חזר בו והבין את חומרת מעשיו. המבקש ביקש משירות המבחן להשתלב בהליך "יעודי של עברייני מין", כך שיוכל לבחון לעומק את ההתנהגות שבגינה הורשע.

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 14.7.2019, הודיע המבקש כי הוא חפץ בהחלפת הייצוג בתיק; ובדיון מיום 23.10.2019 התייצב בשמו עו"ד ונטורה. כבר בפתח הדיון ביקש עו"ד ונטורה, כי המבקש יחזור בו מהודאתו, משום שניתנה בניגוד לרצונו. לדבריו, החלפת הייצוג מיד אחרי ההודאה מלמדת שככל הנראה ניתנה בניגוד לרצונו של המבקש. המשיבה התנגדה לבקשה. לדבריה, הסדר הטיעון הוא פרי משא ומתן מתמשך ומושכל, אשר במסגרתו הסכימה לרכך את עובדות כתב האישום.

5.

בעקבות טענת המבקש, כי הודאתו ניתנה, בין היתר, בשל לחצים שהופעלו עליו מצד סנגורו בעת ההיא – עו"ד שלף – נתבקשה תגובתו. בתגובתו, שלל עו"ד שלף את הטענות, לפיהן הפעיל לחץ על המבקש. לדבריו, הוא פרשׂ באוזני המבקש את השיקולים השונים, ואת המסלולים השונים שבהם יוכל לצעוד, לרבות ניהול ההליך עד תום. עוד הוסיף עו"ד שלף, כי למיטב הבנתו, גם סנגורו הקודם של המבקש (עו"ד פוליטי), תמך בהגעה להסדר טיעון.

6.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.11.2019, נקבע כי המבקש לא יוכל לחזור בו מהודאתו, שכן "לא הונחה מטעם [המבקש] כל תשתית עובדתית או אחרת: לא פורש כיצד נפגע רצונו החופשי, לא נטען כי הוסתר ממנו מידע רלבנטי, לא נאמר אילו הסברים לא באו לפניו לעניין ההודאה, ולא באה כל התייחסות באשר ללחץ פיזי או נפשי. לא בא כל ביסוס לעילה העוסקת בכשל משפטי, חמור

או אחר, ו[המבקש] כלל לא שכנע ולא ניסה לעשות כן [...] [המבקש] לא פירט מהי האמת אותה הוא מבקש לגולל ולא סיפר המעשה לפרטיו" . לבסוף ציין בית המשפט, כי "אין להתעלם גם מההשפעה האפשרית על רוחה של המתלוננת אשר הודע לה כי [המבקש] הודה ועתה הוא חוזר בו, שכן יתכן שיהא בכך משום שבירת רוחה והצמחת יתרון ל[המבקש]" .

7.

אחר הדברים האלה, טענו ב"כ הצדדים לעונש, ובית המשפט המחוזי גזר את עונשם של הנאשמים. בתוך כך, הושתו על המבקש 5 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי, והוא חוייב בתשלום פיצוי כספי למתלוננת. משנגזרו העונשים הללו, הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. בד בבד, ביקש המבקש להגיש ראיה חדשה נוספת לתיק בשלב זה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

8.

לטענת ב"כ המבקש, יש בידיו ראיה חדשה – חוות דעת רפואית – המלמדת כי המתלוננת לא היתה במצב הרפואי כפי שתואר בכתב האישום. לדבריו, בנסיבות אלו, יש מקום לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו, לאפשר לו לחזור לבית המשפט המחוזי, להציג את הראיה החדשה שהשיג ולנהל את משפטו. ב"כ המבקש נסמך על תגובתו של עו"ד שלף, ממנה עולה כי המלצתו להגיע להסדר טיעון נבעה בין היתר מהעדר חוות דעת רפואית בעניינה של המתלוננת. משהושגה חוות דעת שכזו, סבור ב"כ המבקש, כי יש לאפשר למרשו לחזור בו מהודאתו ולנהל הוכחות בתיק. מנגד, טענה ב"כ המשיבה, כי הסדר הטיעון הושג לאחר משא ומתן ממושך, ובנסיבות הללו אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מההודאה. אשר לחוות הדעת הרפואית טוענת ב"כ המשיבה, כי אין בה כדי להפוך את הקערה על-פיה ולהביא לזיכויו של המבקש. בהקשר זה, היא מציינת כי לאורך כל הדרך לא היו עוררין באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ומכאן שאין מחלוקת מהותית לגבי הראיות הקיימות בתיק.

9.

על-פי הפסיקה יש לבחון מספר פרמטרים בבקשה לעיכוב ביצוע ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000)). על המבקש את עיכוב ביצוע עונש המאסר, לשכנע את בית המשפט שבנסיבות העניין, נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני האינטרסים הנוספים המעורבים. על בית המשפט לבחון בין היתר את חומרת העבירה ונסיבותיה; אורך תקופת המאסר; מסוכנותו של הנאשם והחשש מפני הימלטותו מן הדין; טיב הערעור וסיכויי הצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם ונסיבותיו האישיות.

10.

בעניין דנן, הורשע המבקש בעבירה חמורה של אינוס בנוכחות אחר שחבר עמו לביצוע העבירה, ונגזר עליו עונש מאסר ממושך ועונשים נלווים. העבירה חמורה, המאסר ממושך, הפגיעה במתלוננת כואבת. לא זו בלבד, אלא שיש במעשים הללו ובנסיבות ביצועם, כדי ללמד על המסוכנות הגבוהה אשר נשקפת מהמבקש. על פני הדברים, ישום המבחנים שצוינו לעיל מטה את הכף לדחיית הבקשה. עם זאת, התלבטתי, שמא יש בראיה החדשה – חוות הדעת הרפואית – כדי להטות את הכף ולהצדיק את עיכוב ביצוע עונש המאסר, כפי שנתבקש, עד אשר יתברר הערעור לגופו. שמא יש בה באותה ראיה, כדי ללמד על סיכויי ערעור משופרים.

11.

לאחר ששבתי והפכתי בנימוקי הבקשה ובטענות הצדדים, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, לקראת הדיון, במהלכו ולאחריו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. במוקד הבקשה עומדת השאלה, אם נוכח הראיה החדשה, סיכויי הערעור להתקבל – גבוהים דיים, כך שיתאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו ולנהל את משפטו. ודוק: הודאתו של המבקש לא ניתנה בחיפזון, ולא כלאחר-יד. פעם, פעמיים ושלוש עדכנו ב"כ הצדדים את בית המשפט המחוזי על אודות מגעים המתנהלים ביניהם, לצורך הגעה להסדר טיעון. בזמן שחלף, הספיק המבקש להחליף את עו"ד פוליטי בעו"ד שלף, שבאמצעותו הגיע לבסוף להסדר הטיעון. דומה, כי בעצת שניהם, חתם על ההסדר, הודה במיוחס לו. מתגובתו של עו"ד שלף למדנו, כי הודאת המבקש התקבלה מתוך רצון חופשי, לאחר שהוצגו לפניו החלופות השונות שניצבו לפניו, ומשהוסבר לו שברצותו ינוהל ההליך עד תום. עו"ד שלף מעיד על עצמו, כי עצתו להגיע להסדר טיעון, ניתנה רק לאחר שבחן את חומר הראיות בכללותו ועמד על הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול המשפט. לאחר שהמבקש הודה בבית המשפט, הוא שב והודה גם בפגישתו עם שירות המבחן, שבה הוסיף שברצונו להשתלב בקבוצת טיפול יעודית. הדברים קיבלו ביטוי מפורש בתסקיר.

12.

מן האמור למדנו, כי אכן, הודאתו של המבקש נתקבלה לאחר שקילה ומחשבה, לא בחטף, לא בלי משים. יתרה מזאת, בית המשפט המחוזי הדגיש כי בעת שעתר המבקש לחזור בו מהודאתו, הוא לא הציע הסבר חלופי למעשיו, "לא פירט מהי האמת אותה הוא מבקש לגולל" . דומני, כי דברים אלו שיפים היו להכרעת בית המשפט המחוזי, יפים גם כעת משהוצגה 'הראיה החדשה'. כאז כן עתה, לא הוברר, כטענת המשיבה, כיצד בכוחה של חוות הדעת הרפואית להפוך את הקערה על-פיה, ולהביא לזיכויו של המבקש. אציין גם, כי חוות הדעת מתבססת על החומר הרפואי המפורט בה; לא על סמך בדיקה של המתלוננת. בנסיבות הללו, דומני, כי לא חלה תפנית אשר יש בכוחה לשנות באופן משמעותי את סיכויי הערעור. לכך יש להוסיף את הודאתו של שותפו של המבקש, נאשם 2, בכל עובדות כתב האישום המתוקן, ועניין זה יכול להועיל למשיבה במישור הראייתי, אם וכאשר יוחזר התיק אל בית המשפט המחוזי.

13.

אדגיש, כי אין באמור כדי לטעת מסמרות באשר לגורל הערעור, למשקלה ומשמעותה של הראיה. כל אשר נאמר כאן, עניינו לצורך הבקשה לעיכוב ביצוע ולשיקולים שיש לשקול במסגרתה. יהא לו, למבקש, יומו בערעור. שם יטען את טענותיו, ישטח את נימוקיו ויתן את הסבריו.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 19.4.2020 כפי שהורה בית המשפט המחוזי.