ע"פ 201/97 מלקין איגור נ. מדינת ישראל

שני המערערים הורשעו בשוד בנסיבות מחמירות, בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ובהיזק בזדון. בגין הרשעתם בעבירות אלו נידונו המערערים לחמש שנות מאסר, שלוש שנים מאסר ממש ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. כן חויב כל אחד משניהם לפצות כל אחד משני המתלוננים בסך 2000.- ש"ח.

בערעורם על הכרעת הדין משיגים המערערים רק על הרשעתם בעבירת שוד. בערעור זה אין מאומה. בית המשפט קמא נתן הכרעת דין מפורטת ומנומקת. הוא ניתח את הראיות שלפניו ומנה את שיקוליו ליתן אמון בלתי מסויג בגירסותיהם של שני המתלוננים ולדחות מכול וכול את גרסותיהם של המערערים. שמענו בקשב רב את טענות הסניגור ולא שוכנענו כי יש עמנו מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

הערעור הופנה, לחלופין, נגד גזר הדין. בהקשר זה עמד הסניגור על רקעם ונסיבותיהם האישיות של המערערים. שניהם, כמסתבר, היו עד למקרה שבגללו הובאו לדין אזרחים מתוקנים. ברוסיה, ממנה עלו זה לא מכבר, השלים כל אחד מהם את חוק לימודיו הגבוהים: המערער 1 למד הוראת שפה וספרות רוסית. המערער 2 הוסמך כמהנדס. על רקע זה ביקשנו הסניגור כי נורה על הגשת תסקיר שירות המבחן. קבלת תסקיר כזה עשויה, לדעתו, להוסיף לבית המשפט נתונים מועילים, ואפשר שבעקבות זה יראה בית המשפט להקל במידת מה בעונש.

לא ראינו מקום לבקש תסקיר מבחן. הננו נכונים להניח, ככל שטען הסניגור, כי מעורבותם של המערערים בפרשת העבירות לא היתה אלא סטייה מדרכם הרגילה וכי, בדרך כלל, היו אזרחים מתוקנים. אך סבורנו כי העונש שהושת על המערערים הולם היטב את חומרת מעשיהם, ועל כל פנים אינו חמור במידה שתצדיק את התערבות בית המשפט.

התוצאה היא שאנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.