ע"פ 2011/09 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בעקבות הודאתו של המערער בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, הוא הורשע בביצוען של עבירות אחדות: מעשי אינוס, מעשי סדום, ניסיון למעשה סדום ומעשים מגונים, כאשר כל העבירות בוצעו כלפי בן משפחה. נטען, כי המערער הוא אביהן של ט' וע', תאומות ילידות חודש יוני 1990. החל מ-1996 ועד לשנת 2004 נהג המערער לחבק את ט', לשכב לצידה, ולמשש את גופה מתחת לבגדיה תוך שהוא אינו פוסח על חזה ואיבר מינה. יתרה מכך, המערער נהג לבקש מט' "לעשות לו נעים", והכוונה לכך שהיא תשפשף את איבר מינו עד הגיעו לפורקן. בהמשך, הסלימו מעשיו של המערער, כאשר החל להחדיר את איבר מינו לפיה של ט', ללקק את איבר מינה, ולבסוף ביקש לקיים עימה יחסי מין מלאים, ומשגילתה התנגדות הוא החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. במהלך שנת 2008 חשפה ט' את סודה, ובעקבות כך פנה אליה המערער ואמר לה לבל תתלונן במשטרה, הואיל והוא עלול להיאסר דבר שיגרום לו התקף לב, המשפחה תתפרק והיא תסבול ממצוקה כלכלית.

מכתב האישום עולה כי המערער לא חס גם על בתו האחרת – ע'. במהלך שנת 2000 הוא ניסה לגעת בפלג גופה העליון והיא דחתה אותו. אולם, בהמשך ובמועדים שונים הוא נגע בגופה של ע', ליטף את איבר מינה ונישק את ישבנה. בשלושה מועדים נוספים ביקש המערער מע' לשפשף את איבר מינו, וכך היא עשתה. במועד נוסף ניסה המערער להפשיט את ע' בעודה ישנה מתוך כוונה לבצע בה מעשה סדום, אולם ע' התעוררה, התנגדה למעשיו ובעקבות כך הוא עזב את החדר.

2.

כאמור, הודה המערער בעובדות האמורות, ובעקבות הרשעתו הוגשו לבית המשפט תסקירים אודותיו ואודות ט' אשר גם העידה מטעם המשיבה, וכן דו"ח של הערכת מסוכנות. בהמשך טענו הצדדים לעונש, ובסופו של יום דן בית המשפט המחוזי את המערער ל-17 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. כנגד עונש זה מופנה הערעור. נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להודייתו המיידית של המערער בחקירתו במשטרה, ממנה לא שינה מאז. כן נטען כי בית המשפט נמנע מלראות בחרטתו הכנה של המערער כנימוק מקל, ובכלל, הוא חרג בגזר-הדין מרמת הענישה המקובלת.

3.

אכן, תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה כלל ועיקר, והדברים נכונים, בבחינת קל וחומר, כאשר מדובר במי שלא התנסה עד כה בשהייה בתנאי כליאה. אולם לשיקולי הענישה פן נוסף, ולהשקפתנו הוא העיקר בפרשה החמורה בה עוסק ערעור זה. המערער הפך את בנותיו, בשר מבשרו, מאז היו ילדות ממש (האחת בת 6 והאחרת בת 10) לשפחות מין בהן סיפק את יצרו כעניין של קבע. נדרשו שנים רבות עד שנחשפו מעשיו, וגם אז הוא ניסה לדבר על ליבה של ט' לנצור את הסוד בלבה, בנימוק שגילוי הפרשה עלולה להביא לכליאתו ולהרס התא המשפחתי. מעשים אלה והתנהגות זו הם כה חריגים בחומרתם, עד שחייבו תגובה עונשית קשה, ולא רק כדי לגמול למערער על רוע מעלליו, אלא גם לשדר לצבור מסר ברור, חד ותקיף, ולפיו גופם של קטינים שלא לדבר על בני משפחה, אינו הפקר, ומי שחוטא בתחום זה עלול לשלם על כך באובדן חירותו לשנים רבות. תוצאה זו מתחייבת גם נוכח הנזק הנורא, שאת ממדיו קשה היום לשער, שגרם המערער לבנותיו, ובמיוחד לט', שאת מרי שיחה שפכה בפני בית המשפט בכתב ועל-פה. יתר על כן, מונח בפנינו תסקיר נפגע שהוכן בעניינה, וממנו עולה כי עתידה של ט' לוט בערפל, מאחר וגם בהמשך חייה היא צפויה להיקלע למשברים נפשיים עד שקיימת סכנה לקריסתם של מנגנוני ההגנה שלה. את כל אלה גרם לה המערער שבמשך שנים רבות עשה בגופה כבתוך שלו, וכאמור, על כך היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב ביד קשה. פתחנו ואמרנו כי העונש שהושת על המערער אינו קל, ולכן נוסיף עתה שבנסיבותיה של פרשה סבוכה וקשה זו, נראה בעינינו העונש הולם וראוי.

אי-לכך, הערעור נדחה.