ע"פ 2015/21 אחמד אזברגה נ. מדינת ישראל

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות בנשק (החזקה) לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מעובדות כתב האישום עולה כי המערער נהג ברכב בעפולה כשהוא מחזיק עמו ברכב שלא כדין, שני אקדחים, כלי נשק שסוגלו לירות כדור ובכוחם להמית אדם. בעקבות חיפוש שנערך במחסום משטרתי נתפסו שני האקדחים.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' סבאג ) ציין בגזר דינו כי המערער ביקש להחזיק בנשק על רקע סכסוך בין בני משפחתו למשפחה אחרת, ועמד על הסיכון הנשקף מפעילות זו ועל מדיניות הענישה בעבירות נשק. נקבע כי מתחם העונש ההולם הוא בין 12 ל-30 חודשים. בית המשפט פירט את שיקולי הענישה, לרבות השיקולים האישיים של המערער, שאין לו עבר מכביד והוא בעל משפחה בן 41, שקל את המלצת שירות המבחן להשתת עונש מאסר בעבודות שירות משיקולי שיקום, אך קבע כי יש צורך ממשי בהרתעת הרבים. עונש המאסר הועמד על 16 חודשי מאסר בפועל, בצד קנס ומאסר על תנאי.

בכך עניינו של הערעור שלפנינו. בא כוחו המלומד של המערער טען שלא ניתן משקל ראוי לשיקול השיקומי ולנסיבותיו האישיות של המערער וכי העונש שהושת עליו חורג לחומרה ממגמת הענישה הראויה. נציגת שירות המבחן, עו"ס וייס, עמדה אף היא על ההליך השיקומי של המערער וציינה כי אם בית המשפט יחליט לנקוט בקו שיקומי ניתן יהיה לגבש המלצה להמשך טיפול בעניינו. המדינה מצידה סברה כי יש להותיר את גזר הדין על כנו מטעמיו. שקלנו את טענות הצדדים, לא נעלמו מעינינו שיקולי השיקום והשיקולים האישיים שעליהם הצביע בא כוח המערער. בצד האמור, ראינו ליתן משקל למדיניות הענישה המחמירה שקבע בית משפט זה ביחס לכל מי שעובר עבירות נשק כפועל יוצא של ריבוי המקרים שבהם נעשה שימוש בנשק שלא כחוק, שיש לו פוטנציאל רב לסיכון חיי אדם.

באיזון הכולל לא מצאנו כי גזר הדין חורג ממדיניות הענישה במידה המצדיקה התערבות.

לפיכך, החלטנו לדחות את הערעור.

המערער יתייצב לשאת בעונשו בבית המאסר קישון ביום 10.1.2022 עד השעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס.