ע"פ 2022/05 עאטף בן עטאר נ. מדינת ישראל

1.ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע פסילת רישיון נהיגה ל-60 יום אשר הושתה על המבקש בבית המשפט לתעבורה. המערער הורשע בעבירות של נסיעה לאחור, נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש. נסיבות ההרשעה קשורות בכך שנהג ברכב משא, הסיע את רכבו לאחור מבלי לנקוט אמצעים הנדרשים כדי למנוע פגיעה באדם, ופגע אגב כך בנער שעמד ברחוב. הנער הילד נחבל חבלות ממשיות בגופו, ונזקק לאשפוז רפואי. בנוסף לעונש הפסילה, הוטל על המערער עונש של קנס וכן פסילה על תנאי. הוא ערער לבית המשפט המחוזי ומועד ערעור טרם נקבע. כיום, נותרו למערער עוד 24 ימים לסיום ריצוי עונש הפסילה.

2.אין מקום להיענות לבקשה.

למעט בנסיבות חריגות, יש לרצות עונש פסילת רשיון על אתר, על שום הרציונל הבסיסי הנלווה לו, בהרחקת נאשם מן הכביש, ועל שום החשיבות שבקיום סמיכות של זמן בין גזירת הדין לריצוי עונש מסוג זה.

במקרה זה לא נתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ביצוע פסילת רשיונו של המערער עד להכרעה בערעור. העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות תנועה רציניות אשר גרמו לפגיעת גוף לנער צעיר. אופי העבירות מעיד על מסוכנות המערער בנהיגה בכביש, והרחקתו מנהיגה בכביש למשך זמן הפסילה נדרשת להגנת הציבור. נכון הוא כי עד לשמיעת הערעור יש להניח כי עונש הפסילה ימוצה, ולגבי עונש זה הערעור יתייתר. אולם נוכח חשיבותו של אמצעי הפסילה להגנה על בטחון הציבור, גובר, דרך כלל, האינטרס בריצויו המיידי של עונש זה על פני זכותו של הנאשם להעמידו במבחן ערעורי, מה גם שסיכויי הערעור במקרה זה אינם טובים. מכל מקום, הערעור לא נתייתר לגבי מרכיבי הענישה האחרים שהוטלו על המערער – הקנס ופסילת רשיון על תנאי שנגזרו עליו.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.