ע"פ 2029/00 אמג'ד אדקידק נ. מדינת ישראל

המערער הואשם בבית המשפט המחוזי בנסיון לאינוס תיירת, אותה פגש בירושלים, לאחר שביקשה ממנו שיראה לה את הדרך לאתר מסויים. הוא הודה בבית המשפט והורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה (לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין) תוך גרימת חבלה גופנית (לפי סעיף 345 (ב)(3)). בגזר הדין אמר בית המשפט כך:

"אין זו הפעם הראשונה שבה מורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה כלפי תיירים. על הרשעות בעבירות דומות בעבר הוא נדון וריצה מאסרים בפועל. בעת ביצוע העבירה דנן, גם עמדו כלפיו שני מאסרים מותנים בני הפעלה:

בת"פ (שלום י-ם) 2493/96, נגזר דינו ביום 3.2.97 והוטלו עליו 12 חודשי מאסר על-תנאי; בת"פ (שלום י-ם) 1987/97, נגזר דינו והוטלו עליו 10 חודשי מאסר על-תנאי. אין זאת אלא, שהנאשם הפך עבירות אלו, של מעשים מגונים כלפי תיירות לשגרת חייו, זאת מתוך דחפים מיניים שככל הנראה אינם ניתנים לשליטה על-ידו. בגליון ההרשעות הקודמות (ת3/) נמצא לחובתו גם רישומים על עבירות רבות מסוגים אחרים. אין ספק איפוא, כי לפנינו ניצב נאשם עם עבר פלילי מכביד".

לפיכך גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים ומאסר על-תנאי לתקופה של שנה אחת. כמו כן הפעיל בית המשפט את שתי התקופות של מאסר על-תנאי שהוטלו על המערער באופן ששנה אחת תתווסף במצטבר לעונש המאסר בפועל שהוטל עליו בתיק זה והיתרה תרוצה באופן חופף עם עונש זה.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש. בא-כוח המערער מסכים כי העונש שהוטל על המערער, כשהוא לעצמו, הינו סביר. אך הוא טוען כי הנסיבות האישיות הקשות של המערער מצדיקות הקלה בעונש. ומהן נסיבות אלה? שהמערער סובל מאישיות דלה, על גבול הפיגור השכלי, והוא גדל בנסיבות משפחתיות קשות, שהובילו אותו, בין היתר, לשימוש בסמים, אלכוהול וכדורי הרגעה.

בית המשפט המחוזי לקח שיקולים אלה בחשבון, כשהוא נותן דעתו גם לתסקיר של שירות המבחן. עם זאת, בית המשפט ראה לנכון להעדיף את צורכי ההגנה על הציבור מפני המערער, שכנראה אינו יכול לשלוט בעצמו והוא חוזר ומבצע עבירות מסוגים שונים, ובכלל זה עבירות מין. לדעתנו, בנסיבות המקרה, בית המשפט המחוזי ערך איזון ראוי בין השיקולים הנוגעים לענין, ואין לנו טעם להתערב בגזר הדין.

לפיכך החלטנו לדחות את הערעור.