פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
2041/09
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט י' עמית
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו, בת.פ.ח. 1038/06, מיום 26.1.09, שניתן על ידי סגנית הנשיאה
ב' אופיר-תום והשופטים: מ' סוקולוב וד' רוזן
תאריך הישיבה:
כ"א באייר התש"ע
(05.05.10)
בשם המערער:
עו"ד זילברשטיין גיורא ; עו"ד איתי שוחט
בשם המשיבה:
בשם שרות המבחן למבוגרים:
עו"ד ד"ר דותן רוסו
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המערער, יליד שנת 1972, הוא אחיהן של ר', ילידת שנת 1970, ו-י' ילידת שנת 1977. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי החל משנות ה-80 של המאה הקודמת נהג המערער לבצע באחיותיו, בתדירות של מספר פעמים בשבוע, עבירות מין שונות. בין היתר, הוא נהג ללטפן באיבריהן האינטימיים, התחכך באיבר מינן עם איבר מינו והחדיר לתוכו את אצבעותיו. בשנת 1988 הסלימו מעשיו של המערער כאשר ניסה לבעול את ר', ומשלא הצליח בכך ביקש להחדיר לאיבר מינה חפצים שונים.
בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, וביניהן עדויות האחיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה, תקיפה מינית וניסיון לבצע מעשה סדום. בעקבות כך הוא דן אותו ל-12 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח, והוא חויב לפצות כל אחת מאחיותיו בסכום של 35,000 ש"ח.
הערעור שבפנינו הופנה בראשיתו גם נגד ההרשעה, הואיל והמערער סבר כי זו לקתה בפגמים משום שחלק מן העבירות בהן הורשע התיישנו, וכן שלא נתקבלה הסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה להגשתו של כתב-האישום, כמתחייב מסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, וסעיף 354(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בפתח הדיון בערעור הודיע בא-כוח המערער, עו"ד ג' זילברשטיין, כי הוא מצמצם את השגותיו לעונש בלבד, ואלה טעמיו: זוהי הרשעתו הראשונה של שולחו; הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, שפרנסתם נפגעה קשות עקב כליאתו; לא ניתן משקל הולם לכך שהמערער היה בעת ביצוען של חלק מן העבירות קטין; מיום ביצוע העבירה האחרונה בשנת 1998 הוא לא שב לחטוא בפלילים.
אכן, בתחילת הפרשה היה המערער קטין, אולם מעשיו ב-ר' נמשכו עד לשנת 1992, וב-י' עד לשנת 1998, ללמדך, שגם כאשר בגר ועמד על דעתו הוסיף לראות באחיותיו כלי זמין ונוח לפרוק בו את יצרו. כתוצאה מכך אמלל המערער את חייהן של קורבנותיו, הפך את חייהן לסיוט מתמשך, וקיפח את ילדותן ונעוריהן. זאת ועוד, עיון בתסקיר הקורבן שהוכן בעניינה של י' מלמד, שלמעשיו של המערער היתה השפעה הרסנית על מצבה הנפשי, עד שספק בעינינו אם אשה צעירה זו תוכל למחוק את זכרם הרע של המעשים שבוצעו בה עד אחרון ימיה. התנהגות כה קשה, פורקת עול ושלוחת רסן, היתה חייבת לזכות בתגובה עונשית הולמת, ואיננו סבורים כי בעונש שהושת על המערער גלומה חומרה יתרה כלשהי המצדיקה את התערבותנו.
הערעור נדחה.
ניתן היום כ"א באייר תש"ע (5.5.10).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט