ע"פ 2050/21 סלימאן אלהואשלה נ. מדינת ישראל

1. לפניי

בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת

גילת שלו ) בת"פ 65592-11-15 מיום 25.2.2021, בגדרו הורשע המבקש בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.תקופת המאסר בה מדובר, 16 שנים, היא אכן תקופה ארוכה, והעבירה בה הורשע המבקש היא ללא ספק חמורה. ואולם, בשים לב לנסיבות הלא טיפוסיות של הבקשה, במסגרתה חברו להם יחדיו ערעור כבד משקל על הכרעת הדין, מחד גיסא, ומבקש שמאפייניו האישיים אינם דוחקים בהשמתו מאחורי סורג ובריח, מאידך גיסא, מצאתי לנכון להיענות לה בחיוב. אפרט מעט.

3.

מטבע הדברים, אינני מחווה דעה ביחס לסיכויי הערעור, ואסתפק באמירה כי למבקש טענות כבדות משקל הראויות להישמע ולהתברר. מדובר במקרה שאיננו שגרתי, כאשר ההרשעה מבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד, אשר הצטברותן מאפשרת, לפי קביעת בית המשפט המחוזי, להסיק מעבר לכל ספק כי המבקש ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. המבקש חולק על מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי, הן מטעמים ראייתיים והן מטעמים משפטיים, וסברתי כי צירוף טעמיו מצדיק, באופן חריג ביחס לעבירה חמורה מהסוג בו הורשע, לאפשר לו מיצוי של הליכי הערעור בטרם יחל בריצוי עונשו.

4.

באשר למאפייניו האישיים, הרי מדובר באדם נעדר עבר פלילי, אשר התנהלותו בעבר ובהווה הייתה נורמטיבית וחיובית (ובכלל זה שירות צבאי מלא וניהול חיי משפחה ועבודה תקינים). במהלך עיקר התקופה הארוכה שנדרשה לניהול המשפט בערכאה הראשונה (כחמש שנים) לא היה המבקש במעצר, והקפיד כל העת על קיומם של כל התנאים שהוטלו עליו מעת לעת כתנאי לשחרורו (ולאור זאת אף הותר לו לצאת מהארץ מספר פעמים במהלך ניהול המשפט). במכלול הנסיבות הללו, ובהתחשב במשקל נימוקי הערעור, הנזק שיגרם למבקש אם יחל בריצוי העונש ויזוכה בערעור, אינו שקול לתועלת שבעמידה על הכלל כי המורשע בדין יחל לאלתר בריצוי עונשו.

5.לאור זאת, יעוכב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש עד להכרעה בגורל הערעור שהגיש. איסור היציאה מהארץ נותר בתוקפו, וכך גם הערבויות שהופקדו (על פי הנמסר לי, הפקדה במזומן ובערבויות בנקאיות של כ-170 אלף ש"ח). מובהר בזאת כי הערבויות הללו ישמשו גם להבטחת התייצבותו של המבקש לדיוני הערעור, וככל שידחה, לריצוי העונש.