ע"פ 2052/03 אשר דוקרקר נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער הוא אב לשישה ילדים ילידי 1987, 1988, 1989, 1991, 1995 ו-1997. החל משנת 1994 התעלל המערער בילדיו. הוא נהג להכות אותם בידיו, בחגורה ובאבזם שבה, במקלות, במערוך ובמשחיז סכינים ממתכת. הוא העליב והשפיל אותם, העניש אותם בעונשים סדיסטיים ואף מנע מהם לעיתים מזון ושינה. כך, פקד עליהם לעמוד על רגל אחת, כשהרגל השנייה כפופה באוויר והידיים מורמות במשך כשעה, וזוהי דוגמא בלבד לאותם עונשים אכזריים שהעניש בהם את ילדיו. הוא גם נהג לאלץ את אשתו להכות את הילדים והיכה אותה כשסירבה. לילדים נגרמו חבלות ומצבם הנפשי קשה. שניים מהם ניסו לאבד עצמם לדעת. כתב-האישום, שבעובדותיו הודה המערער, מורכב משני אישומים. באישום הראשון, נכתבו הדברים עליהם עמדנו. האישום השני עוסק במעשיו הפלילים של המערער, בין התאריכים 24 ו-26 למאי 2002, שלאחריהם הוא נעצר. באישום זה מדובר בהכאת ילדיו מכות קשות, עד זוב דם. מעשים שבסופו של דבר הניעו את אישתו להתלונן במשטרה. כאמור, המערער הודה בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים והן - התעללות בקטין. נגזרו עליו תשע שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי.

ערעורו מופנה כלפי חומרת עונשו. סניגור, עורך-הדין ערן אביטל, הטעים בפנינו, כי מחוץ למשפחתו ניהל המערער אורח חיים תקין, עברו נקי, והוא החל גם תהליך שיקומי. בנסיבות אלו, מבקש הסניגור כי נקל בעונש המאסר הכבד שהוטל עליו.

לא נוכל לקבל טענות אלה.

המקרה שלפנינו הוא מן המקרים החמורים של אלימות במשפחה, תופעה שהיא, למרבה הצער, נפוצה מידי. לא מדובר רק בהכאת ילדים כ"אקט חינוכי", מעשה שהוא לא רק פסול מבחינה מוסרית, אלא הוא פלילי. אלא, בהתעללות לשמה בילדים קטנים הנתונים לחסדו. אכן, המערער חייב לשקם את עצמו. הוא נמצא בתחילתו של התהליך ויש לקוות שימשיך בו, אך את התהליך הזה עליו לעבור בכלא. הוא מסוכן לבני-משפחתו.

הערעור נדחה.