ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2056/98
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופט י' טירקל
המערער : שלמה כהן
נגד
המשיב ה: מדינת ישראל
ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי
בירושלים מיום 12.2.98 בת.פ. 431/97
שניתן על ידי כבוד השופט צ' סגל
תאריך הישיבה: כ"ח בסיוון תשנ"ח (22.6.98)
בשם
המערער : עו"ד דוד פרלמן
בשם
המשיב ה: עו"ד אפרת ברזילי
בשם שרות המבחן: גב' זהבה מור
פסק-ד ין
המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של סחיטה באיומים והדחה בחקירה, ונדון לעשרה חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), עשרה חודשי מאסר על-תנאי ופיצוי המתלוננת בסכום של 1,500.- ש"ח.
המתלוננת היא נערה כבת ארבע-עשרה המתגוררת בבית סבתה, ואילו אמה מתגוררת עם המערער בדירה במקום אחר. פרשת העבירה כפי שנקבעה בפסק-דינו של בית-משפט קמא היא זו, שהמערער סחט כספים מהמתלוננת. בתחילה סירבה המתלוננת לתת למערער כספים כאשר דרש, ואולם משאיים עליה כי ידאג להפיץ ברבים שאמה היא נרקומנית, נעתרה לו, ובמספר פעמים נתנה בידו כספים כאשר דרש, כ200- ש"ח בכל פעם. עד כאן לעניין הסחיטה באיומים. אשר להרשעתו של המערער בעבירה של הדחה בחקירה, הרשעה זו מייסדת עצמה על איומים של המערער על המתלוננת כי אם תחשוף את דבר הסחיטה באיומים כי-אז יהרוג אותה.
בית-משפט קמא ייסד את הרשעתו של המערער על עדותן של המערערת ושל חברתה (להלן נכנה את השתיים - המתלוננות), ועל זיהויו של המערער כמי שסחט את המתלוננות ואיים עליהן. כן נמצאו לו לבית-קמא תימוכין וחיזוקים לעדויות המתלוננות.
עורך-דין פרלמן, בא-כוחו המלומד של המערער, עשה את כל הניתן כדי לנסות ולשכנענו כי הרשעתו של המערער אינה תומכת עצמה כדבעי בחומר הראיות, וכי לא היה זה בטוח במידה הדרושה להשתית הרשעה על עדויותיהן של המתלוננות.
אין ספק כי בנפול עדותן של המתלוננות תיפול הרשעתו של המערער אף-היא, ואולם לא נמצא לנו כי יש יסוד להתערב באמון שנתן בית-משפט קמא בעדויות המתלוננות. אכן, אמירת בית-המשפט כי מאמין הוא למתלוננות - אמירה זו, כשהיא לעצמה - אין בה כדי להכריע את הכף בענייננו. ואולם בית-משפט קמא מונה בהכרעת-הדין כמה וכמה חיזוקים ותימוכין לעדויות המתלוננות, ודעתנו נחה כי אכן היה יסוד איתן לאמון שנתן בית-המשפט במתלוננות. יתר-על-כן: הגירסה החלופית לעדויותיהן של המתלוננות יכולה להיות אך זו, שהשתיים טפלו עלילת-שקר על המערער. ואולם, לא זו בלבד שלא נתגלה לנו בחומר הראיות ולו שמץ-טעם לעלילה כה-מרושעת ששתי נערות צעירות תיטפולנה על המערער, אלא שההסבר שנתן בא-כוחו של המערער להמצאתה, כביכול, של אותה עלילה הינו תלוש לחלוטין מן הראיות ואין בו כל הגיון לעצמו. גם לא מצאנו ממש בטיעונו של עורך-דין פרלמן, כי הנערות לא זיהו את המערער כמי שסחט כספים באיומים. אכן, המערער לא התגורר עם המתלוננת באותה דירה, ואולם משהתגורר עם אימה, חזקה עליה כי הכירה את מראה פניו וידעה להצביע עליו כמי שסחט ממנה כספים.
משהאמין בית-משפט קמא לעדותה של המתלוננת - לאחר שנמצאו לו תימוכין בראיות האחרות שהיו לפניו - אך פשוט הוא שהאמין לה אף בכך שהכירה את המערער כמי שסוחט ממנה כספים.
אנו דוחים את הערעור על ההרשעה.
העונש שהושת על המערער אינו חמור כל עיקר, ולא מצאנו טעם להתערב בו. ואולם הימים שהיה המערער במעצר ינוכו מתקופת המאסר.
אנו מחליטים לדחות את הערעור הן על ההרשעה הן על גזר-הדין. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון, 5 ביולי 1998, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בירושלים, עד השעה 10:00 בבוקר. הערבויות הקיימות תמשכנה לעמוד בתוקף.
ניתן היום, כ"ח בסיוון תשנ"ח
(22.6.98)
ש ו פ ט ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98020560.
G09