ע"פ 2066/00 מאיר דהן נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים בגרימת-מוות ברשלנות ובהפקרה אחרי פגיעה. מן העובדות שעליהן מושתתת הכרעת-הדין עולה, שבשעה שנהג במכוניתו בתאריך 29.5.93 בכביש הבקעה, פגע בהולך-רגל שחצה את הכביש אותה עת, גרם למותו, והסתלק ממקום התאונה.

ההליכים במשפטו של המערער התנהלו במשך שנים, כיוון שהמערער נמנע מלמסור את גרסתו לאירוע, ובחר בזכות השתיקה בבית-המשפט. פעמיים זוכה המערער בבית-המשפט המחוזי בירושלים, ולבסוף הורשע בבית-משפט זה בערעור שהגישה המדינה, והתיק הוחזר לבית-המשפט המחוזי למתן גזר-דין.

בשעת הדיון בגזר-הדין, התברר לבית-המשפט המחוזי, כי המערער הורשע בעבירת רצח, נדון למאסר-עולם, וקיבל חנינה לאחר שריצה 12 שנות מאסר. המערער עבר את העבירות שבהן הורשע בבית-משפט זה כחודשיים לאחר שחרורו כאסיר ברשיון. עוד התברר בעת הדיון בגזר-הדין, כי המערער מרצה עונש מאסר של שנה בשל החזקת סמים מסוכנים.

על רקע זה, ובהתחשבו בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המערער, ובעינוי-הדין ממנו סבל, גזר עליו בית-המשפט המחוזי (השופט משה רביד) 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים לריצוי בפועל, בחופף לעונש שריצה בעת הטלת גזר-הדין, והיתרה על-תנאי.

החפיפה הקטינה את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בחודש וחצי.

הערעור שבפנינו מופנה כלפי חומרת העונש. עיקר טענת המערער היא, כי לנוכח השנים שחלפו מאז ביצוע העבירה, ולאור תקוותו שנכזבה לאחר צאתו זכאי פעם אחר פעם, מן הדין הוא להקל בעונשו.

לא נוכל להיעתר למערער.

העבירות שעבר, ובמיוחד עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, הן עבירות חמורות, וראוי להטיל בגינן עונשי מאסר משמעותיים.

עונש המאסר שהוטל על המערער הוא קל מן העונש המקובל במידה ניכרת, ונראה, כי בית-המשפט המחוזי גזר את דינו בהתחשב בנסיבות אותן ציין המערער. אין אנו רואים מקום להקלה נוספת.

הערעור נדחה.