פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 2070/97 מלכין מרדכי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · פסלות שופטערעור על החלטה בבקשת פסלות שופט בבית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער ערער על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול את השופטת ממשפטו. בית המשפט העליון קבע כי ההתבטאויות התייחסו לשאלה ספציפית של הזמנה לדיון ולא לעמדה הכללית, וכי החלטת שמיעה מרוכזת של העדים נבעה משיקולי זמן ולא מדעה קדומה. הערעור נדחה.

העובדות

המערער במשפט פלילי בבית משפט השלום הגיש בקשה לפסלות השופטת, בטענה כי התבטאה בחוסר אמון בדבריו ובהחלטותיה מצביעות על דעה קדומה. בהחלטה קודמת נקבע כי המערער ידע על מועד הדיון. הערעור נדחה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם התבטאויות השופטת בדבר חוסר אמון בדברי המערער מצדיקות את פסילתה?
  2. 2.האם החלטת בית המשפט לשמוע את כל עדי הסנגוריה ביום אחד מעידה על דעה קדומה?

הלכות

  1. 1

    התבטאות השופטת על חוסר אמון התייחסה לשאלה ספציפית של הזמנת המערער לדיון ולא לעמדתו הכללית, ולכן אינה מעידה על דעה קדומה.

    ״דברים אלה כוונו לשאלה מיוחדת - לא לעמדתו הכללית במשפט - הקשור להזמנת המערער לדיון״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    החלטה על שמיעת כל עדי הסנגוריה ביום אחד התבססה על הערכת בית המשפט לגבי הזמן הדרוש, ואינה מצביעה על דעה קדומה.

    ״ברור כי זו מבוססת על הערכת בית המשפט באשר לזמן הדרוש. אין בכך כדי להצביע על דעה קדומה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסלות שופט
  • דעה קדומה
  • חוסר אמון
  • בית משפט השלום
  • עדי הסנגוריה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 2070/97

בפני: כבוד הנשיא א' ברק

המערער : מרדכי מלכין

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור פסלות שופט על החלטת בית

משפט השלום בתל-אביב-יפו מיום

11.2.97 בת.פ. 6885/95 שניתנה

על ידי כבוד השופטת ר' גרינברג.

תאריך הישיבה:

י"ח באייר התשנ"ז ( 25.05.97 )

בשם

המערער : עו"ד יגאל יצחק הלוי

בשם

המשיב ה: עו"ד א' מור-אל

ה ח ל ט ה

המערער מלין על בית המשפט, ומבקש לפסלו. עיינתי בקשה ובהחלטת בית המשפט, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. אשר להתבטאות השופטת בדבר חוסר אמון בדברי המערער, דברים אלה כוונו לשאלה מיוחדת - לא לעמדתו הכללית במשפט - הקשור להזמנת המערער לדיון. בענין זה היו בפני בית המשפט ראיות (דברי שוטרים) עליהן ניתן היה לבסס מסקנה זו. כבר בהחלטה קודמת ציין בית המשפט כי "אינני מקבלת את דברי הנאשם כי לא ידע על קיום הדיון בישיבה שבה נשמעו שלושה עדי התביעה ביום 4.6.96" - אשר להחלטת בית המשפט כי כל עדי הסנגוריה ישמעו ביום אחד, ברור כי זו מבוססת על הערכת בית המשפט באשר לזמן הדרוש. אין בכך כדי להצביע על דעה קדומה.

הערעור נדחה.

ניתנה היום, (י"ח באייר תשנ"ז

(25.5.97).

ה נ ש י א

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

97020700.

A01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1התבטאות השופטת על חוסר אמון התייחסה לשאלה ספציפית של הזמנת המערער לדיון ולא לעמדתו הכללית, ולכן אינה מעידה על דעה קדומה.
  2. 2החלטה על שמיעת כל עדי הסנגוריה ביום אחד התבססה על הערכת בית המשפט לגבי הזמן הדרוש, ואינה מצביעה על דעה קדומה.