ע"פ 2085-24 ע"פ 2085-24

1.המערער מבקש לעכב את ביצועו של עונש המאסר לתקופה של 38 חודשים אשר הושת עליו, לצד עונשים נלווים, ביום 15.2.2024, בגזר הדין מושא הערעור בתפ"ע (מחוזי נוף הגליל-נצרת) 16764-09-22 (השופט ח' סבאג). בית המשפט המחוזי נוף הגליל-נצרת (להלן: בית המשפט המחוזי) השית עונש זה על המערער בעקבות הרשעתו, על יסוד הודאתו, בחבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.המעשה שהיה כך היה. שותפו של המערער, שהואשם והורשע יחד עמו על-פי אותו כתב-אישום, ביקש לגבות חוב בסך של 70 ש"ח מנפגע העבירה, שמיאן לפרעו. המערער ושותפו קבעו פגישה עם נפגע העבירה. אחרי הגעתם למקום הפגישה ברכב בו נהג שותפו של המערער, יצא המערער מהרכב כשבידו אבן שהוכנה מראש וחבט, באמצעות האבן, חבטה אחת בפניו של נפגע העבירה ושתי חבטות בראשו – הכל בכוונה להסב לו נכות, מום או חבלה חמורה. כוונה פלילית זו התממשה במלואה: נפגע העבירה איבד את עינו השמאלית וספג פגיעות גוף נוספות, עמן הוא חי עד היום כאשר הוא סובל מפוסט-טראומה.

3.בנסיבות אלה, על רקע הקלות הבלתי נסבלת של הפשע האלים שפושה במחוזותינו, נאשם בגיר שנמצא אשם במעשה כדוגמת זה שבוצע על ידי המערער היה נענש בחומרה יתרה ועונשו בין כותלי הכלא היה עולה בהרבה על 38 חודשי מאסר. ברם, המערער לא היה בגיר בשעת המעשה. באותה עת, הוא היה קטין בן 17.5 שנים ונעדר עבר פלילי. לא זו אף זו: המערער סבל – ועודנו סובל – מקשיים קוגניטיביים לא מבוטלים, בלשון המעטה. לאור נסיבות אלו ואחרי בחינה מעמיקה, שמהלכה ותוצאותיה דווחו לבית המשפט המחוזי על גבי שלושה תסקירי שירות מבחן – אשר נכתבו בימים 6.7.2023, 27.9.2023 ו-3.1.2024 – המליץ השירות, אחרי לבטים רבים, כי בית המשפט יסתפק, מטעמי שיקום, בענישת המערער על ידי מאסר שירוצה בעבודות שירות, לצד צו מבחן.

4.בית המשפט המחוזי דחה המלצה זו לנוכח חומרתן המופלגת של העבירה שבוצעה על ידי המערער ותוצאותיה; ומכאן הערעור.

5.הערעור, רובו ככולו, נסמך על המלצתו של שירות המבחן שעיקרה מניעת מאסרו של המערער מאחורי סורג ובריח – עונש שלדעת שירות המבחן "עלול לחבל בסיכוייו [של המערער] לשקם את חייו" ושמעלה "חשש [שהמערער] ינוצל ויחבור לגורמים בעלי השפעה שלילית" (ראו תסקיר שירות המבחן מיום 3.1.2024).

6.על רקע זה, ובשל מה שנראה לי כחוסר הלימה זועק בין חומרת מעשיו של המערער, מצד אחד, לבין מאסר קצרצר במסגרת עבודות שירות, מהצד השני, תהיתי אם לא יהא זה נכון לשקול – במסגרת הערעור – את השמת המערער במעון נעול לתקופה ממושכת, שבמהלכה הוא יחצה את הרף של גיל ה-20, מכוח האמור בפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. בעניין זה, ביקשתי כי בעלי הדין ישלימו את טיעוניהם בכתובים, וכך הם עשו.

7.לאחר שמיעת בעלי הדין ועיון בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי אי-היענות לבקשת המערער – שמשמעה כניסתו לכלא בגירים לפני שמיעת ערעורו – עלולה לפגוע בזכות הערעור שלו, כאשר ערעורו, כל כולו, נסוב על ניסיון לשכנע את ערכאת הערעור לאמץ את המלצתו העקרונית של שירות המבחן להימנע משליחתו לכלא של אסירים בגירים. בנסיבות אלה, ובהינתן עליונות השיקום בענישת קטינים; העבודה הרבה שהשקיע שירות המבחן בטרם גיבש את המלצתו המפורטת ביחס למערער; מוגבלות קוגניטיבית קשה ממנה סובל המערער; היות המערער נטול עבר פלילי; והעובדה שאפשרות השמתו במעון נעול חלף מאסרו בכלא טרם נשקלה – סבורני כי מן הדין לקבל את הבקשה, לעכב את ביצועו של עונש המאסר שהושת על המערער עד להכרעה בערעורו, וכן לקבוע את שמיעת הערעור למועד קרוב. מובהר בזאת, כי אין באמור לעיל משום הבעת עמדה – לכאן או לכאן – באשר לסיכויי הערעור ולעונש שראוי להטיל על המערער.

8.ביצוע של עונש המאסר שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי מעוכב בזאת עד להכרעה בערעור. כל התנאים המגבילים אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי לגבי שהיית המערער מחוץ לבית מעצר, לרבות איסור על יציאתו מהארץ, ימשיכו לעמוד בתוקפם. בנוסף, יפקיד המערער בבית המשפט המחוזי סך של 15,000 ש"ח במזומנים או באמצעות ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת התייצבותו לשמיעת הערעור בית משפט זה ולריצוי עונשו, לכשיידרש. הפקדה זו תתבצע לא יאוחר מיום 7.4.2024, שאם לא כן יפקע עיכוב הביצוע מאליו.

9.המזכירות תקבע את מועד הדיון בערעור בפני מותב תלתא בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.