ע"פ 2086/07 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, תוארה מסכת אירועים קשה אשר כללה ביצוען של עבירות מין כנגד אשה (להלן: המתלוננת), כאשר זו ואדם נוסף – נח שאולקר (להלן: נח) התארחו בדירתו של המערער. נטען, כי נח הציע למתלוננת לעשן סם מסוכן מסוג חשיש, והחל להפשיטה מבגדיה אף שהיא נקלעה למבוכה עקב נוכחותו של המערער. בהמשך, יצאו השלושה מהדירה כדי לקנות משקה חריף, וכאשר שבו בשעה 02:00 לערך, הוביל המערער את המתלוננת למקלחת, נצמד לגבה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בהמשך, הפיל המערער את המתלוננת על מיטה, וניסה לפסק את רגליה בעוד שנח מנסה להחדיר את איבר מינו לפיה. משגילתה המתלוננת התנגדות, הפך אותה המערער על בטנה, ובעוד נח אוחז ברגליה הוא החדיר, תוך שימוש בכוח רב, את איבר מינו לאיבר מינה. גם בהמשך הוסיפו המערער ושותפו לכפות את רצונם על המתלוננת, כאשר נח בעל אותה בעוד שהמערער החדיר את איבר מינו לפיה. בגין מעשים אלה יוחסו למערער עבירות של אינוס בכח ומעשה סדום. באישום נוסף שיוחס לו נטען, כי מספר ימים לאחר אותם אירועים הגיעו שוטרים לדירת המערער, והוא יצא לקראתם כשהוא אוחז בסכין. באישום זה יוחסה למערער עבירה של החזקת סכין שלא כדין.

2.

בתאריך י"ב בכסלו התשס"ז (3.12.06) התייצבו המערער ושותפו בפני בית המשפט המחוזי, ולאחר שנערכו תיקונים בכתב האישום, הם הודו בעובדותיו והורשעו בעבירות אשר יוחסו להם. בעניינו של המערער אף גובש הסדר טיעון לעניין העונש, והכוונה לכך שעתירת המשיבה הוגבלה לארבע וחצי שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה חופשית לטעון כהבנתה. לאחר שהושמעו טיעוני הצדדים, נדון המערער לארבע וחצי שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 10 חודשים שעמד נגדו. להשלמת התמונה נוסיף, כי גם בעניינו של נח הגיעו הצדדים להסכם טיעון, ומכוחו נגזרו לאותו נאשם 5 שנות מאסר.

3.

בערעור שבפנינו מבקש המערער כי נבטל את הרשעתו, ונורה על חידוש משפטו בפני בית המשפט המחוזי, כדי שזה יברר את שאלת אחריותו בפלילים למעשים שיוחסו לו. את בקשתו נימק המערער באלה: בליל האירוע הוא הגיע לדירה לאחר יום עבודה מפרך וכשהוא תשוש. מצבו החמיר לאחר שבהמשך לגם עם אורחיו משקאות אלכוהוליים עד שחושיו התערפלו. עקב כך נקלע המערער למה שכונה בפיו כ"אזור דמדומים שבין ערות לשינה", ועל כן התקשה לעקוב אחר המתרחש. ואם חרף זאת בחר להודות במשפטו, היה זה עקב הנחתו כי המתלוננת הנה דוברת אמת. המערער טוען עוד, כי הוא אינו דובר עברית, כתב האישום לא תורגם לו לשפתו (רוסית), והוא החליט שלא לעמוד על טענת חפותו, הואיל ומי שייצגה אותו בפני בית המשפט המחוזי, עו"ד בר-אלון, הסבירה לו כי חומר הראיות פועל נגדו; אמרותיו במשטרה עלולות לתמוך בגרסה המפלילה שבפי התביעה; בכתב האישום בו הודה נעשו שינויים מפליגים; ולבסוף, בית המשפט עלול להחמיר עמו אם יכפור בעובדות, במיוחד נוכח הודאתו של שותפו, נח. המערער מוסיף וטוען, כי בינתיים התברר לו שהמתלוננת הפלילה אותו משום שסברה כי פעל בצוותא-חדא עם נח, וכיום היא מכה על חטא ומצטערת שסיבכה אותו על לא עוול בכפו. להוכחת כל אלה מבקש המערער כי נתיר לו להגיש ראיות בשלב הערעור, והכוונה לחומר החקירה שנמסר לו, וכן ראיות נוספות, ובכללן קלטת בה תועדה גרסתה החדשה של המתלוננת.

4.

עיינו בנימוקי הערעור ובבקשה להגשתן של ראיות נוספות, והאזנו לטיעונו של בא-כוח המערער דהיום, עו"ד ד' גורטלר, ובתום כל אלה לא מצאנו כי הובאה בפנינו עילה לקבלת הערעור.

א)

מטיעונו של המערער עולה האשמה מרומזת וחמורה, לפיה סנגורו בבית משפט קמא לא ייצגה אותו נאמנה, הואיל וחרף דבקותו בטענת חפותו, היא שכנעה אותו להודות במה שלא עשה. לכך נוסיף, כי המעט אותו היה חייב עו"ד גורטלר לעשות בנסיבות אלו, הוא להניח בפנינו את תגובתה בכתב של הסנגור הקודם, עו"ד בר אלון, ומטעמים שלא קנו אחיזה בלבנו הוא נמנע מלעשות זאת.

ב)

קודם להודאת המערער בעובדות, הודיעו באי-כוח הצדדים לבית המשפט כהאי לישנא: "הגענו להסדר טיעון. כתב האישום המקורי שהוגש לתיק יתוקן... הנאשם יודה ויורשע" (ראו עמ' 11 לפרוטוקול). בא-כוח המשיבה הוסיף והבהיר: "אנחנו נבקש לגזור לנאשם 4 וחצי שנות מאסר בפועל, ועו"ד בר אלון חופשית בטיעוניה" (ראו עמ' 12). בהמשך, הכריזה הסנגור: " הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן, הוא מודע לתוכנו ולהסדר העונשי. הוא מודע לכך שבית המשפט איננו כבול בהסדר זה ". את פרק ההצהרות חתם המערער בדבריו: " קראתי ואני מכיר את כתב האישום המתוקן, אני מודה בעובדות שבו. אני מודע להסדר העונשי אליו הגיעו עוה"ד ואני יודע כי בית המשפט אינו כבול בהסדר זה ". להשלמת התמונה נוסיף, כי את הדיון ליווה מתורגמן לרוסית, ולפיכך, גם אם התקשה המערער בהבנת השפה העברית, שוב אין ספק כי הוא הבין היטב את משמעות ההליך בו נטל חלק, שלא לדבר על הדברים שנרשמו מפיו-שלו.

ג)

הנה כי כן, מדבריו של המערער בפני בית המשפט המחוזי עולה כי הוא היה מודע היטב לטיבם של האירועים אשר התרחשו בדירתו, וגם אם היה בגילופין דבר לא נעלם ממנו, והכוונה בעיקר למעשיו במתלוננת ולהתנגדות שהפגינה. יתרה מכך, גם המערער היה ער לכך שהודאתו עלולה להביא לכליאתו לתקופה ממושכת, הואיל ובקשה ברוח זו נשמעה מפיו של התובע. ועל כורחנו מצאנו את עצמנו תוהים, מדוע לא מחה המערער על אותה דרישה נוכח השקפתו כי לא דבק בו רבב. העולה מהאמור הוא, כי אף שבפני המערער היתה פתוחה הדרך לנהל את משפטו כהלכתו, הוא מחל על זכותו זו, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתיר לו לחזור בו מן ההודאה. אדרבא, נראה כי המערער בדה מלבו קו הגנה חדש, בבחינת יש מאין, ואם נדרשה לכך ראייה נוספת, היא מצויה בהודעה מיום 9.10.06 שנרשמה מפיו, בה תאר בפרוט רב את מעשיו במתלוננת, את יצרו שגבר עליו, ואת התנגדותה של אותה אשה למעשים אותם כפה עליה, עד שראה צורך לבקש את סליחתה: "אני מאד מצטער ואני רוצה לשלם תשלום [ למתלוננת ] איך שהיא רוצה".

אנו סבורים אפוא כי בהודאת המערער לא נפל פגם כלשהו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.