ע"פ 2101/21 תומר טוביה נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.

מונח לפנינו ערעור על חומרת עונש המאסר שנגזר על המערער בגין עבירה של נשיאת נשק שלא כדין – תקופה של 30 חודשי מאסר בפועל.

על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה המערער, הוא נסע ברכב יחד עם אחרים, כשהוא נושא אקדח חצי אוטומטי, מחסנית שמתאימה לו וארבעה כדורי אקדח מתאימים. בשלב מסוים הבחין בשוטרים, יצא מן הרכב והתחיל לרוץ. אחד השוטרים רדף אחריו וקרא לו לעצור, אולם המערער המשיך לרוץ, ובמהלך הריצה השליך הצידה את האקדח, המחסנית והכדורים.

2.

יש להחמיר בענישה בגין עבירות בנשק ש"יעדו הסופי" אינו נהיר. לצערנו, בשנים האחרונות מורגשת עלייה בעבירות נשק, והחברה משלמת על כך מחיר כבד. במחיר זה נושאים, יותר ויותר, גם אזרחים נורמטיביים, שאינם מעורבים בעולם העברייני בכלל, ובעולם הנשק בפרט. ההיקף הגדול של עבירות הנשק הופך את המרחב הציבורי למקום מסוכן יותר ובטוח פחות.

אשר לנסיבות העושה: מעבר לנשיאת האקדח, המחסנית והכדורים – יש לציין כי המערער, בן 26 בעת גזר הדין, החל לבצע עבירות כעשר שנים קודם לכן, עוד בהיותו קטין. בתקופה זו של עשר שנים הוא הורשע ארבע פעמים ואף ריצה שלושה עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח, לרבות הרשעה בעבירה של דקירת קטין שבגינה נדון לשלוש שנות מאסר. העונש נגזר מהמעשה והעושה. בראייה זו, אין לומר כי העונש חמור מדי. אף נדמה כי גם לשיטת הסנגור – בקשתו אינה אלא להתערבות של חודשים ספורים, ובוודאי אין לכך עילה משפטית.

3.

הערעור נדחה.