ע"פ 2103/19 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט נ' הנדל:

1.מונח לפנינו ערעור על חומרת העונש שהוטל על המערער – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר. כן נגזרו עליו מאסרים על תנאי ופיצוי. המערער, כבן 54 שנים, ביצע מעשה מגונה בקטין שגילו מתחת ל-16 שנים. הקטין היה כבן 11.5 שנים בעת ביצוע המעשה. בתמצית, המערער היה גבאי בבית כנסת, שבסמוך לו ניצב קרוואן. באחד הימים הוביל את הקטין לקרוואן כשהוא מחבק אותו, נעל את הדלת, ואמר לו כי ייתן לו כסף אם לא יספר על המעשה לאיש. לאחר מכן הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו של הקטין, מישש את איבר מינו ואת ישבנו מספר פעמים ואמר לקטין כי הוא נהנה מכך, הגם שהקטין שלל זאת. לסוף מסר לקטין סכום של כעשרים שקלים.

הסנגור ביקש להקל עם המערער מטעמי שיקום, על בסיס התסקיר שהוגש. עוד הוסיף כי מדובר באירוע בודד. כן הודגש כי במשך תקופה ארוכה היה המערער עצור באיזוק אלקטרוני.

2.נקדים ונאמר כי השיקולים שהעלה הסנגור רלוונטיים, אך הם נלקחו בחשבון במסגרת אורך תקופת המאסר בפועל שנגזרה על המערער, שאינה נוטה לחומרה כלל. כפי שציינה באת כוח המדינה, יש מספר מאפייני חומרה במקרה זה. ראשית, פער הגילים. שנית, היות המערער בעל תפקיד בבית הכנסת שבסמוך לו התרחש המקרה. שלישית, המערער הוביל את נפגע העבירה לקרוואן, שם ביצע את המעשה, שכלל הורדת מכנסיים ותשלום של עשרים שקלים בגין ביצוע המעשה. נוסיף כי הגם שהמערער לקח אחריות על מעשיו, הקטין העיד בבית המשפט, וחשוב יותר: מן החומר שהוגש עולה כי הפגיעה נחוותה כקשה ביותר בעיני הקטין, וזאת גם בשים לב למקום ביצוע העבירה והשתייכותו של הקטין לחברה החרדית.

אשר לסוגיית שיקום המערער, אכן צוין בתסקיר כי הוא משתף פעולה, אך לפי ההערכה מדובר בתהליכים ראשוניים. אין לנו אלא לקוות כי הוא יתמיד בדרך השיקום, לטובת החברה ולטובת המערער ומשפחתו. ואולם אין במקרה זה עילה להתערב בעונש המאסר, על התקופה שנקבעה בו.

3. הערעור נדחה.

על המערער להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר ניצן, ביום 23.10.2019 לא יאוחר מהשעה 9:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.