ע"פ 2105/07 סמי ממן נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ג' אמוראי ) מיום

28.2.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ. 3010/06.

1.

נגד המערער התנהל הליך שעניינו עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות הגורמת חבלה ממש. המועד למתן הכרעת הדין נקבע ליום 22.2.07. מאחר שהמערער לא התייצב לדיון, נדחה מתן הכרעת הדין ליום 28.2.07. ביום 25.2.07 הגישו באי-כוחו של המערער שתי בקשות: הראשונה , בקשה לתיקון פרוטוקול, בה התבקש בית המשפט להוסיף לפרוטוקול הדיון מיום 22.2.07 חילופי דברים שהתנהלו בין הצדדים ובין השופט, בעניין ניסיון להגיע להסדר טיעון בין הצדדים, ניסיון אשר לא צלח; השניה , בקשה לפסילתו של השופט, הן בשל העובדה שבית המשפט נקט במסגרת חילופי הדברים האמורים עמדה לחובת הנאשם, והן מאחר שהובאו לידיעת בית המשפט פרטים אשר עלולים ליצור דעה קדומה כנגד המערער. בית המשפט קיבל את הבקשה לתיקון פרוטוקול במלואה, אולם דחה את בקשת הפסלות. על החלטה אחרונה זו הוגש הערעור שבפני. יצוין כי ביום 28.2.07 ניתנה הכרעת דין מרשיעה בעניינו של המערער, והתיק נקבע לטיעונים לעונש.

בערעורו חוזר בא-כוח המערער על טענתו כי התערבותו של בית המשפט במשא ומתן שנוהל בין הצדדים, במסגרתו ציין בית המשפט כי לא יאשר הסדר הכולל עונש של פחות מ-18 חודשים, מעידה על כך שדעתו של בית המשפט באותה עת "ננעלה" בכוונתו להרשיע את המערער. כן טוען המערער כי בית המשפט נחשף במסגרת הדיון שנערך ביום 22.2.07 למידע לפיו כנגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי, וכי יתכן שמידע זה יצר אצל השופט דעה קדומה כנגד המערער.

2.

לאחר שבחנתי את החומר שהונח בפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. התערבותו של בית המשפט במשא ומתן שנוהל בין הצדדים בעניין הסדר הטיעון, אף אם ראוי היה שלא תיעשה, אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות, אלא אם יש בהתערבות זו כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים (ראו ע"פ 3541/05 דקל פלסטיק בע"מ נ' המשרד לאיכות הסביבה (לא פורסם)). בענייננו לא מתעורר חשש כאמור. ראשית , מדובר בחילופי דברים קצרים, בהם הביע בית המשפט את עמדתו הלכאורית באשר לעונש המתאים בנסיבות של הסדר טיעון. אין בדברים אלה, הגם שראוי היה שלא יאמרו, כדי להעיד בהכרח על עמדתו של בית המשפט באשר להרשעת המערער או באשר לעונש הראוי במקרה של הרשעה כאמור. שנית , חילופי הדברים בנוגע להסדר הטיעון התקיימו לאחר שהסתיים במלואו שלב ההוכחות במשפט, לאחר שבית המשפט נחשף לכלל העדויות והראיות, והוגשו הסיכומים בכתב מטעם הצדדים. במועד בו נאמרו הדברים אמורה היתה מלכתחילה להינתן הכרעת הדין, אך זו נדחתה בשל אי התייצבותו של המערער. בנסיבות אלה, אין בדברים שנאמרו על ידי בית המשפט כדי להצביע על דעה קדומה, המצדיקה את פסלותו.

גם העובדה כי במהלך הדיון הובא לידיעתו של השופט כי נגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי למשך 12 חודשים אין כדי להוות עילת פסלות. כבר נקבע פעמים רבות בפסיקתנו כי אין בעצם העובדה שהובא לידיעתו של שופט דבר קיומן של עבירות קודמות כדי להוות עילת פסלות (ראו: ע"פ 5662/91 מאיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו) 302-304). בנסיבות המקרה שבפני אין במידע שהגיע לידיעת השופט כדי להביא לידי כך שדעתו "תינעל", עד כי ניתן לראות בהמשך המשפט משום "משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605), ואין, אפוא, בכל הנטען כדי להצדיק את פסילתו של השופט. בין היתר, יש להביא בחשבון גם את השלב המתקדם בו נמצא ההליך, ואת העובדה שחילופי הדברים לעניין הסדר הטיעון התרחשו אף הם בשלב מאוחר.

אשר על כן, הערעור נדחה.