ע"פ 2107/04 עבד זלום נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על יסוד הודיתו בעובדות בעבירת שוד בנסיבות מחמירות. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער שלוש שנות מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל ומחציתה על תנאי. הערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונש.

2.דין הערעור להידחות. המערער, שאין לחובתו הרשעות קודמות, חבר עם שלושה אחרים לביצוע שוד אלים בדירת מגורים. בני החבורה האחרים חדרו לתוך הדירה בה פגשו עובדת משק בית ששהתה במקום. הם כפתו אותה ונטלו מן הדירה חפצי ערך שונים. חלקו של המערער התבטא בכך שהוא ניצב ליד הכניסה כשתפקידו היה להתריע באוזני חבריו מפני התקרבות של מישהו. בקביעת עונשו של המערער ייחס בית-המשפט המחוזי משקל לא מבוטל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולעברו הנקי. עם זאת, ולנוכח חומרת המעשה הפלילי שבו השתתף המערער, לא ראה מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל תוך שהוא דוחה את המלצת שירות המבחן להסתפק במאסר שאין עימו כליאה. נראה לנו כי העונש שהושת על המערער משקף איזון ראוי בין שיקולי הענישה הנגדיים ואין בידינו לומר כי השופט המלומד שגה בקביעת מהות העונש ותקופת המאסר.

3.הערעור נדחה. על המערער להתייצב במדור הפלילי של בית-המשפט המחוזי בירושלים לריצוי עונשו ביום 1.6.04 עד השעה 10:00. הערבויות שהופקדו בגין עיכוב ביצוע עונש המאסר יוסיפו לעמוד בעינן עד לכליאתו של המערער.