פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 2115/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
יבגני גינזבורג
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 17.2.05,
בתיק פ"ח 965/03, שניתן על ידי כבוד השופט י' פלפל
תאריך הישיבה: כ"ז באדר א'
תשס"ה (8.3.2005)
בשם המבקש: עו"ד מאיר
סויסה
בשם המשיבה: עו"ד עמית
מררי
החלטה
המבקש הורשע בבית משפט קמא בעבירות לפי סעיף 329(א)(1) וסעיף 333 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. על פי העובדות בהן הודה, נתגלעה מחלוקת בינו לשכנו (להלן: ויטלי), ומשנפגשו ביום 26.5.03 בשעת לילה מאוחרת מחוץ למועדון כלשהו, פרץ ביניהם ויכוח במהלכו תקף המבקש את יריבו עד שזה איבד את הכרתו. לאחר כל אלה נסע המבקש לביתו, הצטייד בסכין וחזר לזירה. משהויכוח שב והתלהט וגלש לחילופי מהלומות, שלף המבקש את הסכין ודקר אדם שביקש לחצוץ בין הניצים, שלוש פעמים בחלקו העליון של גופו. דעתו של המבקש לא נתקררה עד שהוסיף ודקר את ויטלי מספר פעמים באיבר מינו, וכן דקר אדם נוסף בעכוזו.
כאמור, בכל אלה הודה המבקש, ולאחר שהונח בפני בית המשפט תסקיר של שירות המבחן, הוא גזר למבקש 6 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם פיצוי לשלושת קורבנותיו.
הבקשה שבפני היא לדחיית ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה כנגד גזר הדין. אולם, לאחר שהאזנתי לדברי בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד סויסה, ועיינתי בנימוקי הבקשה שבכתב, לא מצאתי כי הוכחה עילה לדחיית הביצוע.
נקודת המוצא לדיון היא שעתה, משהורשע המבקש על פי הודאתו, שוב לא עומדת לו חזקת החפות. אולם לא רק עניין זה עומד לחובתו, אלא בעיקר חומרתם המופלגת של המעשים בהם חטא, חומרה המלמדת גם על מסוכנותו. בנסיבות אלו נכון לומר, כי לפחות בשלב זה של ההליכים, לא נראה כי העונש חורג מרמת הענישה המקובלת, ומכל מקום בהתחשב באורכה של תקופת המאסר, מותר להניח כי ההכרעה בערעור תינתן זמן ניכר לפני שהמערער יסיים לשאת בה.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ב' באדר ב' תשס"ה (13.3.2005), עד השעה 11.00.
ניתנה היום, כ"ז באדר א' תשס"ה
(8.3.2005).
ש ו פ ט