ע"פ 2118/18 האני נסאסרה נ. מדינת ישראל

1.

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל של 18 חודש, שנגזר

על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (בת"פ 48761-06-15, מפי כבוד השופט ע' כהן ). הסנגור הדגיש כי חלפו כארבע שנים ממועד ביצוע העבירה, כי נערכה סולחה בין הצדדים וכי אין למנוע את האפשרות לבירור הטלת עונש מאסר בדמות עבודות שירות. בא כוח המדינה מתנגד לבקשה.

2.

הלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , ה"ד נ"ד (2) 241) מאזנת בין האינטרס הציבורי באי דחיית עונש מאסר שנגזר על נאשם, לבין שמירה על זכות הערעור של נאשם, באופן שאי דחיית ריצוי העונש לא ייתר את שמיעת הערעור על גזר הדין.

נפנה לסיפור המעשה: המבקש, ביחד עם אחר, הגיע לרכבו של המתלונן, העובד בהסעת עובדים. השניים הורידו את העובדים מן הרכב, ובין הצדדים התפתחו דין ודברים, אשר סיומם בכך שהמבקש ניסה להכות את המתלונן פעמיים באמצעות ברזל, ולאחר שהמתלונן ברח מהמקום המבקש רדף אחריו והכה אותו בראשו באמצעות מקל. בפעם השנייה בה ניסה המבקש להכות את המתלונן, הכה אותו המתלונן באמצעות מברג. המכה באמצעות המקל גרמה למתלונן להתמוטטות. הוא פונה באמצעות אמבולנס ולאחר מכן באמצעות מסוק. נגרם לו שבר דחוס טמפורלי מימין שמגיע עד המסטויד. המתלונן סבל מירידה בשמיעה באוזן ימין, טנטון וכאבים באוזניים. בנוסף, נגרם לו נזק נפשי.

למבקש הרשעה קודמת אחת מסוג דומה, ומבלי לקבוע מסמרות או להביע עמדה לגופו של ערעור, נראה כי לאור הטענות שנטענו בפני בית המשפט המחוזי אף אם ערכאת הערעור תתערב בעונש המאסר לקולא, קשה להלום, כפי שציין בא כוח המדינה, כי התערבות זו תהיה עד כדי הטלת עונש מאסר בעבודות שירות, כעמדת הסנגור. מצב דברים זה מלמד כי האיזון נוטה לטובת שיקול הראשון שהובא לעיל בהלכת שוורץ, דהיינו אין הצדקה לדחיית עונש המאסר עד לשמיעת הערעור.

3.

הבקשה נדחית. על המבקש להתייצב לתחילת ריצוי עונשו בבימ"ר דקל, ביום 10.4.2018 לא יאוחר מהשעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.