ע"פ 212/05 גבריאל וחידי נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.המערערים הורשעו לפי הודאתם בכתב אישום מתוקן בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות – שנעשה בחבורה, בעודם מצוידים בנשק קר – והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. בתמצית, הגיעו הם, עם נאשם אחר (בהאדין אלוחידי) בשעה 01:30 בלילה לחנות בה שהתה המתלוננת – עובדת המקום – לבדה, ושדדוה בצוותא; זאת – תוך שבהאדין מצמיד סכין לבטנה והמערער בלאל וחידי (בלאל) מאיים עליה, המערער גבריאל וחידי (גבריאל) דוחף אותה ונועל את הדלת; בהמשך שברו בלאל וגבריאל ופירקו חפצים מן החנות, ובהאדין נטל את כספה של המתלוננת. משנעצרו, החלו בהאדין ובלאל להפריע לשוטרים ולהכותם, גבריאל הכה מתנדבת והחל לברוח, ואחר כך נתפס.

ב.לימים הופרד משפטו של בהאדין משל המערערים; בשל תיק אחר שעמד לחובתו, נדון, במסגרת הליך גישור, יחד עם נאשם נוסף (האני וחידי) בפני מותב אחר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. הוא נדון בתיק נשוא ענייננו לשלוש שנות מאסר, ובתיק האחר, אף הוא בעבירת שוד, הוטלו עליו 18 חודשי מאסר לריצוי בחופף, וכן הופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר לשלוש השנים שני מאסרים על תנאי בני 8 ו-12 חודשים שעמדו לחובתו של בהאדין, כך שנדון בסך הכל לארבע שנות מאסר בפועל. כפי שנראה להלן, גזר דינו של בהאדין וטענות בדבר מראית פני הצדק מילאו חלק נכבד בטיעוני בא כוחם של המערערים בערעור הנוכחי.

ג.(1) אשר למערערים, שניהם ילידי 1984 (בהאדין הוא יליד 1970), הוגשו לגביהם תסקירי שירות המבחן כמצוות הדין; בתסקירים לא באו המלצות טיפוליות.

(2) בית המשפט קמא, בגזרו את הדין, סקר את תולדותיהם של המערערים, וכן ציין את המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדם והיו בני הפעלה. עוד הזכיר את הבעת הצער והחרטה שלהם. בסופו של יום ציין בית המשפט את חומרת המעשים נשוא התיק ואת הצורך בענישה מחמירה, אך הטעים כי לא מיצה עם המערערים את הדין, הן בשל גילם הצעיר והן בשל רמת ענישה מקלה שננהגה בבהאדין, משנקבע כי עונשי המאסר על שני מעשי שוד בהם הורשע ירוצו חופפים זה לזה. על כן דן את שניהם לארבעים חודשי מאסר, מהם 22 לריצוי בפועל, וכן הפעיל נגד בלאל עונש מאסר על תנאי בן 10 חודשים במצטבר, ונגד גבריאל עונש מאסר על תנאי בן 8 חודשים במצטבר.

ד.הערעור שבפנינו כיוון עצמו בעיקר לטיעון אחידות הענישה: בא כוחם המלומד של המערערים הטעים את קולת עונשו של בהאדין, וכפועל יוצא, המשאלה להקל בעונשם של המערערים, שכנטען לא נעשה עמם צדק. נאמר, כי התוצאה של ארבע שנות מאסר (כולל) לבהאדין, שכנטען היה יוזם השוד דנא ועברו הפלילי עשיר, אל מול 30 ו-32 חודשי מאסר למערערים בהתאמה, אינה צודקת, ועוד, כי בתיק האחר דיבר בית המשפט על "חולשת ראיות", ולא היא; וכן נטען לחוסר שוויון ביחס לעונשו של האני (שנדון ל-21 חודשי מאסר בתיק האחר). נאמר כבר כאן, כי אין כל דרך שבגדרי ערעור זה נידרש לחולשת ראיות בעניין שאינו בפנינו.

ה.באת כוח המדינה טענה, כי גם אם העונש שנגזר על בהאדין היה קל, אין בכך כדי להצדיק הקלה בעונשם של גבריאל ובלאל.

ו.תסקיר משלים של שירות המבחן לגבי גבריאל תיאר תפקוד חיובי בכלא ללא בעיות משמעת. בגלל מעבר בין בתי כלא לא נתקבל דיווח מלא לגבי בלאל.

ז.אין בידינו להעתר לערעור. אכן, על פני הדברים – ואנו אומרים זאת בלא קביעת מסמרות, שכן תיקו של בהאדין אינו בפנינו – זכה בהאדין לעונש קל יחסית; עם זאת, המדובר בעונש שניתן במסגרת הליך גישור אשר צלח, והדעת נותנת כי טעמו של בית המשפט שדן בענייניו – עמו. ועדיין עונשו חמור משל שני המערערים, שבעינינו אין הדין שנגזר עליהם חמור כל עיקר. עלינו לשוות בנפשנו את תחושתה של קרבן השוד, ששלושה אנשים תוקפים אותה בעודה יחידה בלילה במקום עבודתה, את חוסר האונים, את האימה, ואת משקעי הנפש. העונש הראוי בעינינו לכגון דא חמור יותר מ-22 חודשי המאסר שנגזרו על המערערים. יתר על כן, המדובר במי שמגיל צעיר, גבריאל מגיל 17 ובלאל מגיל 18, החלו בדרך לא טובה של פשע, ונדונו עליהן – גבריאל פעמיים, על עבירות תקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה הגורמת חבלה ממש וכן פריצה לרכב, ובלאל על עבירות של תקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה כדי לגנוב. עבירות של שוד הן מן החמורות שבחוק העונשין, והטעם ברור – האלימות המופעלת, הטראומה בנפש הקרבן, וכפועל יוצא, הצורך החברתי להאבק בהן, אין איפוא בטענת ההשוואה עם בהאדין כדי להביא להקלה בעונשם של המערערים, שלא מוצה עמם הדין; כך גם ציין בית המשפט קמא, אשר הביא את עונשו של בהאדין, ואת גילם הצעיר של המערערים בחשבון.

ח.כאמור, לא נוכל להעתר לערעור.