ע"פ 2121/03 בשיר מוחמד נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער הורשע על-יסוד הודאתו בתקיפה ובניסיון לפציעה בנסיבות מחמירות וכן בעבירות בנשק שלא-כדין. נגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על-תנאי. לפי העובדות שבהן הודה, המערער – יחד עם אדם אחר – תקפו את המתלונן במקל, לאחר שאיים על המערער קודם לכן, ואף נאבקו עמו כדי להוציא מרשותו את האקדח שנשא. משעלה הדבר בידי המערער, טען את האקדח וירה מספר כדורים לעבר המתלונן. כתוצאה מהתקיפה נחבל המתלונן בכל חלקי גופו. למרות עובדות אלה, המצביעות על התנהגות חמורה ומסוכנות, המליץ שירות-המבחן לא לכלוא את המערער אלא להסתפק במעצר, שירוצה בעבודות שירות. זאת, לאור נסיבות אישיות קשות במיוחד של המערער וכן עברו הנקי וגילו הצעיר. שירות-המבחן חיווה דעתו, כי כליאת המערער עשויה לגרום לו לנזק שלא יהיה ניתן לתקנו.

בערעור כנגד חומרת גזר-הדין סמך סניגורו של המערער, עורך הדין אריה ליכט, שטען למרשו כל אשר ניתן לטעון, על חוות דעת שירות-המבחן. הוא סיפר כי המערער הורשע בבית-משפט השלום בעבירה של אלימות שביצע לפני שעבר את העבירות מושא הערעור. הוא ממתין לגזר-דינו, אשר יושפע מהחלטה הנ"ל. כאמור, הטענה המרכזית היא ההשפעה הקשה של הכלא על המערער. דא עקא, שהתסקיר המשלים של שירות-המבחן מלמד, כי חשש זה התבדה. המערער, הכלוא כבר מזה שבעה חודשים, מתפקד היטב, לומד מקצוע בקורס, ובעתיד הקרוב אמור לצאת לחופשה. אם ימשיך בהתנהגותו הטובה, סביר כי ישוחרר ברשיון על-ידי ועדת השחרורים בתאריך 1.4.04, עם תום ריצוי שני שליש מעונשו.

בנסיבות אלו, איננו רואים מקום להתערב בגזר-דינו, ככל שנוגע הוא למאסר בפועל. לעומת זאת, המאסר המותנה הוא ממושך מדי. בעקרון, לא רצוי לגזור מאסר מותנה העולה על שנתיים. עונש כזה כובל את ידי בית-המשפט שיוטל עליו לגזור את דינו, אם חלילה יכשל ויפר את התנאים. העונש המותנה צריך להיות גם ביחס מתאים למאסר שהוטל בפועל.

בהתחשב באמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור בחלקו, מבטלים את ההוראה הנוגעת למשך המאסר המותנה וקובעים תחתיה מאסר על-תנאי למשך שנה אחת. התנאי הוא כפי שקבעו בית-המשפט המחוזי.