ע"פ 2124/05 חאלד אלמעבדה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש מרץ 2004, ובהיותו בתקופת פסילה, נהג המערער רכב בבאר-שבע. משנצטווה על ידי שוטרים לעצור, הוא לא ציית להם, ונמלט בנסיעה מהירה תוך ביצוען של אין-ספור עבירות תעבורה (אי-ציות לרמזור, אי-מתן זכות קדימה, סטייה מנתיב לנתיב), ובדרך זו סיכן את חייהם של נהגים תמימים. לבסוף, התנגש המערער ברכב המשטרתי שביקש לחסום את דרכו, וכתוצאה מכך נפצעו המערער ואחד השוטרים.

בכל אלה הודה המערער, והוא הוסיף והודה בעובדותיו של תיק נוסף בו יוחסו לו עבירות של איומים ואלימות כלפי אשתו. בעקבות כך הורשע המערער בעבירות שונות, וביניהן: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. בהמשך נגזר עונשו של המערער: 4 שנות מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי בעבירות מסוג פשע, ו-5 חודשים מאסר על-תנאי בגין עבירות איומים. כמו כן, נפסל המערער מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 6 שנים מיום שחרורו מהכלא, והוא חויב לפצות את המתלוננת (אשתו) בסכום של 10,000 ש"ח.

הערעור מופנה כנגד העונש, ונקדים ונאמר כי לא הוכחה בפנינו עילה להתערב בו. המערער חטא בשני מעשים בעלי חומרה יתרה: בתאריך 14.9.04 ובשבוע שקדם לו הוא תקף פעמיים את אשתו, כאשר הלם עם אגרופיו בפניה ובגופה, בעט בה, גרם לה חבלות, ולבסוף גם איים עליה שאם תתלונן נגדו במשטרה, הוא יהרוג אותה.

תקיפת אשתו היתה ביטוי נוסף להתנהגות שלוחת הרסן של מערער זה, כאשר ביטויה האחר היה באירועים שהתרחשו בשעת לילה מאוחרת של אחד מימיו של חודש מרץ 2004. כאמור, נהג המערער ברכב בעת שנשא בעונש פסילה, וכאשר נדרש על ידי שוטרים לעצור התעלם מהם כלא היו. תגובה זו גררה בעקבותיה מרדף ברחובותיה של עיר, ונדמה כי רק בנס לא הסתיים מרדף זה בתוצאות קשות יותר. וכאן המקום להדגיש, שאת כל אלה ביצע מי שחרף גילו הצעיר, צבר עד כה 51 הרשעות בעבירות תעבורה. ואם באלה לא די, מפיה של באת כוח המערער למדנו כי שולחה נהג אותו לילה בעת שהיה בגילופין.

המערער הפגין במעשיו התעלמות בוטה מהחוק, וזלזול בתוצאות הקשות שעלול היה לגרום, ואלה הצדיקו תגובה עונשית קשה. במתווה זה הלך בית המשפט המחוזי, ולאחר שעיינו בנימוקי גזר הדין מסקנתנו היא שלא זו בלבד שלא גילינו בו פן של חומרה, אדרבא, נראה הוא בעינינו מתון.

אשר על כן, הערעור נדחה.