ע"פ 2127/01 שמעון בוגנים נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע בעבירות שוד, נסיון שוד ונסיון חטיפה ונדון למאסר לתקופה של שמונה שנים מתוכן שש שנים לריצוי בפועל (מיום מעצרו) ועוד שנתיים על תנאי. כמו כן הופעל במצטבר עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער והוא חוייב בתשלום פיצויים למתלונן השני. הערעור שלפנינו סב על ההרשעה ועל מידת העונש.

2.הרשעתו של המערער סבה, בין השאר, על דברי עדותו של אחד דדון, ספר לפי מקצועו, שזיהה את המערער כמי שניסה להתאנות לשני המבוגרים המעורבים בפרשה ועל ראשית הודייה של המערער לפני איש משטרה. אנו סבורים שאין עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, שסמך את יתידותיו על הודעותיו של דדון במשטרה, שאותן ניסה "לרכך" בעת עדותו במשפט. הגורם לכך - כך קבע בית המשפט ואין אנו רואים מקום להתערב בכך - הוא איומים שהופעלו עליו. בניגוד לטענת הסניגוריה אנו סבורים שהיה מקום לייחס משמעות גם לראשית ההודייה.

לא מצאנו תימוכין מספיקים להרשעה בנסיון החטיפה וגם גב' מטר, מטעם המדינה, הסכימה שיש לבטל את ההרשעה בענין זה. בנתון לשינוי הכרעת הדין בענין זה יש לדחות את הערעור על ההרשעה.

3.העונש שהוטל על המערער אינו קל, גם בהתחשב בכך שבוטל רשיונו להתהלך חופשי עקב הרשעה קודמת. עם זאת נרשמו לחובת המערער הרשעות קודמות וביניהן מספר מקרים שבבסיסים שוד של אנשים קשישים. בהתחשב בכך לא נראה לנו העונש מצדיק את התערבותנו (גם כשאנו מבטלים את ההרשעה בנסיון החטיפה).

בכפוף לביטול ההרשעה בנסיון החטיפה - אנו דוחים את הערעור.