ע"פ 2129/00 מדינת ישראל נ. אחמד עלי

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את אחמד עלי (להלן - נאשם 1) ואת מחמד חליל (להלן - נאשם 2) בביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. כפי שבית המשפט קבע, המתלוננים הגיעו לביתו של נאשם 1 בעכו ביום 7.10.99, בעקבות סכסוך משפחתי, כדי לברר את ענין הסכסוך. הם לא היו מזוינים בנשק חם או קר. שני הנאשמים ירדו לחצר הבית כשהם מזוינים בדוקרן ובסכינים. כשהתברר למתלוננים כי הנאשמים אינם מוכנים לדבר באופן רגוע, החליטו המתלוננים לעזוב את המקום. אך בשלב זה תקפו שני הנאשמים שניים מן המתלוננים. נאשם 3 דקר את אחד המתלוננים בדוקרן ארבע פעמים ואת המתלונן השני שתי פעמים. שני המתלוננים נפצעו בצוואר, בחזה ובגב ואושפזו בבית החולים. בגין עבירה זאת גזר בית המשפט על הנאשם 1 מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים ומאסר על-תנאי לתקופה של 18 חודשים ועל הנאשם 2 גזר מאסר בפועל לתקופה של 28 חודשים ומאסר על-תנאי לתקופה של 20 חודשים.

המדינה מערערת על קולת העונש שהוטל על שני הנאשמים. הנאשם 2 מערער על חומרת העונש שהוטל עליו.

החלטנו לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור הנאשם 2. העבירה בה הורשעו שני הנאשמים הינה חמורה. הם גרמו פציעה קשה לשני המתלוננים שבאו לביתו של נאשם 1, בלתי-מזוינים, כדי ליישב סכסוך משפחתי. אך מקרה הוא שהנזק למתלוננים לא היה חמור יותר והם החלימו מפצעיהם. כפי שבית המשפט אמר וחזר ואמר לא פעם, מן הראוי לנהל מלחמת חורמה בשימוש הנפוץ בסכין כדרך ליישוב סכסוכים, ואין לבית המשפט דרך לנהל מלחמה זאת אלא באמצעות עונשים חמורים. אכן, כפי שבא-כוח הנאשמים אמר, בני המשפחה הנצים השלימו ואף ערכו סולחה ביניהם. אך אין לכך משקל רב, שכן השיקול העיקרי של ענישה במקרים מעין אלה הוא השמירה על שלום הציבור והרתעה מפני ביצוע עבירות מסוג זה. העונש שבית המשפט המחוזי הטיל על שני הנאשמים אין בו, בנסיבות המקרה, כדי לשרת מטרה זאת די הצורך. לפיכך אנו מחליטים להחמיר בעונשם של שני הנאשמים.

על הנאשם 1, שיש לו עבר פלילי, הכולל עבירות של תקיפה, אנו מטילים עונש מאסר של ארבע שנים, מהן שלוש שנים מאסר בפועל, ושנה אחת מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות במשך שלוש שנים.

הנאשם 2 נדון על ידי בית המשפט המחוזי לעונש חמור יותר מן הנאשם 1. כאמור, הוא הגיש ערעור על חומרת העונש, והטענה העיקרית בערעור היא, שחלקו בביצוע העבירה אינו מצדיק הטלת עונש חמור יותר מן העונש שהוטל על נאשם 1. אולם בית המשפט המחוזי הצביע על שלושה שיקולים שיש בהם כדי להצדיק הטלת עונש על הנאשם 2 שהוא חמור יותר מן העונש שהוטל על הנאשם 1. ראשית, לנאשם 2 עבר פלילי כבד הרבה יותר. שנית, הנאשם 2 ביצע את העבירה זמן קצר לאחר ששוחרר מן המאסר בגין שוד מזויין. ושלישית, הנאשם 2 הוא שדקר את שני המתלוננים. אנו מסכימים כי שיקולים אלה יש בהם כדי להחמיר בעונשו של הנאשם 2 יותר מאשר בעונשו של הנאשם 1. אי לכך, אנו דנים את הנאשם 2 לעונש מאסר של חמש שנים, מהן שלוש וחצי שנים מאסר בפועל ומאסר על-תנאי לתקופה של שנה וחצי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של אלימות במשך שלוש שנים.