ע"פ 2136/01 בסאם מוראד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי בין השנים 1997 ועד לחודש ינואר 2000, ביצע המערער, במספר רב של הזדמנויות, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. על פי גרסה זו, נהג המערער לרכוש במקומות שונים כמויות ניכרות של סם מסוג הירואין, אותן חילק למנות ואחר כך מכר את מנות הסם לאחרים. כאן המקום להבהיר, כי בחזקתו של המערער לא נתפסו סמים אף שהודה כי עד לאחרונה נהג להשתמש בסם בעצמו. כמו כן לא הובאו עדים מאלה שנטען כי המערער רכש מהם או מכר להם סמים מסוכנים. חרף כל אלה, הוא נמצא אשם והורשע בעבירות שיוחסו לו, מאחר ובית המשפט המחוזי נתן אמון בגרסתם של שניים - סמי באסם וג'מאל סעד, שכל אחד בתורו ליווה את המערער בעת ביצוען של עסקות הסם.

סמי באסם אישר בעדותו בבית המשפט כי הוא חברו של המערער מילדות, ומזה זמן רב הם נהגו לקנות סם לצריכתם ועשו בו שימוש בצוותא. עם זאת, נמנע סמי בעדותו מלחזור על גרסה שמסר בחקירתו, ואשר מפלילה את המערער גם בעבירות הנוספות שיוחסו לו - עשיית עסקה וסחר בסם. במצב זה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה והעדיף את דבריו של סמי בחקירתו מכוח סעיף 10א' לפקודת הראיות, ולכך היו מספר טעמים, וביניהם שני אלה: ראשית , כאשר נחקר סמי במשטרה הוא מסר פרטים על מקום ביצוען של עסקות הסם, ואלה נמצאו זהים ברובם לפרטים שמסר ג'מאל, אשר נותר נאמן לגרסתו המפלילה את המערער גם בעדותו בבית המשפט. שנית , סמי שהובא לדין על חלקו בפרשה, ובמשפטו היה מיוצג על ידי סניגור, הודה כי רכש ביחד עם המערער כמויות שונות של סם, וכאשר התבקש בעדותו במשפטו של המערער להסביר עניין זה, הוא טען כי הודה בעצתו של סניגורו. בהסבר זה לא נתן בית משפט קמא אמון, ואינני סבור ששגה בכך, הואיל וכאמור נמצאו בגרסתו של סמי במשטרה פרטים רבים הדומים לאלה שנמסרו על ידי ג'מאל, וכן משום שאין זה שגרתי שאדם יפליל חבר ילדות שלא חטא, כאשר באותה הודאה לא כרוכה הטבה כלשהי לסמי, למשל על ידי הימנעות מהעמדתו לדין או על ידי הענקת מעמד של עד-מדינה לעד זה.

כאמור, הנדבך המרכזי הנוסף בראיות המשיבה היתה עדותו של ג'מאל, אשר גם בבית המשפט תאר את עסקות הסם שביצע המערער בנוכחותו. ביחס לעד זה טענה ההגנה, כי אפשר שהחליט להפליל את המערער הואיל ועלה בלבו חשד שלמערער היתה יד בהיעלמותו של אחיו, אך את ההסבר הזה דחה בית המשפט אשר הוסיף ואמר כי התרשם מעדותו של ג'מאל כעדות עיקבית, הכוללת פרטים רבים, וגם אם נותר ביחס אליה ספק, גם זה נעלם לנוכח הודאתו של ג'מאל במשפטו.

האזנו ברוב קשב לטיעונו של בא-כוח המערער, ועיינו בנימוקי הערעור המפורטים שבכתב, אך לא מצאנו מקום או עילה להתערב בהרשעה. אדרבא, השופט המלומד של בית משפט קמא היה ער לצורך לבחון את גרסתם של סמי וג'מאל בזהירות מופלגת, לנוכח הטענה שהיו שותפיו של המערער לעבירות. כך הוא נהג, ועל פי הראיות שהיו בפניו היה רשאי להגיע לתוצאה המרשיעה, הן ביחס לעבירות הסמים, והן ביחס לאישום הנוסף שיוחס למערער - החזקתו של אקדח שלא כדין. בענין זה התבססה ההרשעה על עדותו של ג'מאל, אשר מסר כי כבר בשנת 1995 הוא העביר למערער אקדח גנוב, וכאמור עדותו של ג'מאל זכתה לאמונו של בית המשפט.

באשר לעונש - על המערער הושתו 6 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, ופסילת רשיון הנהיגה למשך שנה אחת מיום שחרורו מהכלא.

עונש זה, לאור אופיין של העבירות, אינו חמור כלל והוא הולך בתלם שהתווה בית משפט זה במטרה להלחם בנגע הסמים על ידי כליאתם של אלה הנותנים יד להפצתו. גם לנוכח העובדה שלשני שותפיו של המערער למעשים נגזרו עונשים קלים יחסית, לא סברנו שיש מקום להתערב בגזר-הדין, הואיל והמערער היה הרוח החיה בביצוען של העבירות, ומכל מקום מספרן של העבירות שהוא ביצע עולה לאין שיעור על אלה שביצעו שותפיו.

לפיכך דינו של הערעור, על שני חלקיו, להדחות, וכך אנו עושים.