ע"פ 2140/04 יעקב עפרוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ח' סלוטקי) מיום 24.2.004, שלא לפסול עצמה מן המותב היושב בדינו של המערער בתפ"ח 913/03.

1.נגד המערער הוגש כתב אישום בגין עבירות רבות של אינוס ומעשה סדום, שביצע לכאורה באזרחית תאילנד אשר עבדה במשק שבבעלותו (להלן – "המתלוננת"). בפתח המשפט, מסר בא-כוח המערער, כי יתגונן בטענה שיחסי המין בין המערער למתלוננת התקיימו בהסכמה. משנדרש להבהיר את קו הגנתו, הוסיף, כפי הנראה, כי בכוונתו לטעון שהמתלוננת הגיעה לארץ, ביודעה ששהותה במשק תכלול קיום יחסי מין עם המערער. בישיבת המשפט ביום 24.2.2004 העידה המתלוננת. במסגרת עדותה, החלה למסור מידע אודות פרשה קודמת של קיום יחסי מין בין המערער לבין עובדת תאילנדית אחרת שהעסיק. בא-כוח המערער ביקש לקטוע את דבריה. בבואה לדחות בקשה זו, אמרה השופטת סלוטקי: "אז זה מתיישב עם הגרסה שלו[,] הוא הרי מייבא נשים לשם קיום יחסי מין". מששמע אמירה זו, ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו. בהמשך מיקד בקשתו רק לפסילת השופטת סלוטקי. המערער טען, כי דבריה של השופטת מלמדים שננעלה דעתה להרשיעו. בקשת הפסילה נדחתה. השופטת קבעה, כי בדבריה רק חזרה על קו ההגנה שנקט המערער עצמו, וכי לא היה בהם כדי לגבש עמדה נגד הנאשם. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

2.המערער טוען, כי דבריה של השופטת – החורגים מקו ההגנה אותו הוא מתכוון לנקוט – מבטאים דעה קדומה שהתגבשה אצלה ביחס לגרסתו של המערער ולמידת אמינותו. המערער מציין, כי הדבר חמור במיוחד בתיק מעין זה, בו יוכרע הדין במידה רבה לפי ממצאי המהימנות שייוחסו למערער ולמתלוננת. המשיבה מתנגדת לערעור. היא מדגישה, שהמערער לא הועמד לדין בגין עבירות של סחר בבני אדם, אלא בעבירות של אלימות מינית; ולעניין עבירות אלה, לא הביעה השופטת כל עמדה. להבנת המשיבה, חזרה השופטת על קו הטיעון של המערער עצמו, המאשר כי הסכים עם המתלוננת, בעודה בחו"ל, על קיום יחסים מיניים עמה לכשתגיע לארץ.

3.עיינתי בערעור ובטענות הצדדים ונחה דעתי שדין הערעור לדחייה. בדבריה לא התייחסה השופטת כלל לעבירות בהן מואשם המערער – עבירות של אינוס ומעשה סדום. למעשה, היא אף העירה, שגרסתה של המתלוננת, אודות קשר מיני קודם של המערער עם אחת מעובדותיו, עשויה להתאים לקו ההגנה של המערער, כי היחסים המיניים בין השניים נעשו מתוך הסכמה מוקדמת. אפשר שלא היה מקום להתבטאות, בשלב זה של המשפט, על אופי הבאתה של המתלוננת לארץ ועל הרושם מהתנהלותו של המערער בעניין. "אכן, על השופט לנהוג בריסון ובאיפוק, ולהימנע מהערות מיותרות ומהערות שאינן במקומן, העלולות לפתוח פתח להיווצרות הרושם המוטעה שמא מנוי וגמור עמו להגיע למסקנה פלונית" (ע"פ 391/02 צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); כן ראו ע"פ 1086/04 קטשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ואולם הדברים שנאמרו בענייננו אינם מגלים דעה נעולה ביחס לעבירות בהן מואשם המערער, ואין די בתחושתו הסובייקטיבית של המערער כדי להורות על פסילת השופטת סלוטקי מלשבת בדינו.

הערעור נדחה.