ע"פ 2140/07 גולן אזולאי נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בתאריך 2.2.06 הסיע המערער את דודו, מישל-עדיאל אזולאי, לכיוון כרמיאל, בידיעה שהוא זומם לבצע מעשה פשע. בסמוך לשעה 15:00 אסף המערער למוניתו את מישל ואדם נוסף, אשר הוגדר כמי ש"תווך בעסקת הסם ואשר עמו סיכם מישל את אופן התשלום עבור הסם" (סעיף 3 לכתב האישום). בדרך גישה צדדית ליד צומת כישור, עצר המערער ליד מכוניתו של מוכר הסם, וזה מסר למישל שקית שהכילה 98.60 גרם סם מסוכן מסוג הרואין, וכן חומר המשמש כ"חומר ערבוב". במהלך הנסיעה חזרה השתמש מישל במנת סם, ומשהגיעו לקרית שמונה, שם הם מתגוררים, נעצרו השניים על ידי שוטרים.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של אי מניעת פשע והסתייעות ברכב לשם ביצוע עוון, עבירות לפי סעיף 262 לחוק העונשין, וסעיף 43 לפקודת התעבורה.

המערער משיג בפנינו על החלטת בית המשפט להרשיעו, נוכח מעורבותו השולית באירועים, והמלצתו של שרות המבחן - להמיר את ההרשעה בחיוב לבצע שירות לתועלת הציבור, תשלום פיצוי והתחייבות להימנע מעבירה. נוכח האמור נתבקשנו לבטל את ההרשעה, ולחלופין, להקל בעונש – 3 חודשי עבודות שירות, 15 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 5000 ש"ח.

לא מצאנו מקום להיעתר לערעור. על פי הודאת המערער הוא נתן את הסכמתו להסיע את דודו כדי לבצע "פשע", שמהותו לא הובהרה בסעיף 2 של כתב האישום, אולם הובהרה בסעיף 3, ובלשון המקור: "בסמוך לשעה 15:30, ולשם הוצאת עסקת סמים אל הפועל, אסף [המערער] למונית... את מישל ואדם אחר" (ההדגשה הוספה). הנה כי כן, טענתו המרכזית של המערער, לפיה התחוורה לו מהותו של אותו פשע שביצע דודו רק בדרך חזור לקרית שמונה – נסתרת בדברים בהם הודה הוא עצמו. כך או כך, גם אם לא ידע המערער בנסיעתו לכיוון כרמיאל כי דודו עומד לבצע עסקת סמים, הוא הודה כי ידע " שמישל עומד לעשות מעשה פשע ". מקום שאדם עושה מעשה מסוג זה, ולא מתוך היסח הדעת אלא במחשבה תחילה, אין לחרוג בעניינו מן הכלל הנוהג לפיו מי שאשמתו הוכחה – יורשע בדינו.

גם בערעור שכנגד העונש לא מצאנו ממש. בית המשפט קמא הלך לקראת המערער כברת דרך ארוכה, ואין מקום להקל עמו עוד.

הערעור נדחה.

נוכח הזמן שחלף מאז הגיש הממונה על עבודות שירות את חוות דעתו לבית משפט קמא, הוא מתבקש להניח בפנינו, בתוך 30 ימים, חוות דעת עדכנית, ובעקבות כך נשלים את פסק הדין בערעור.